ישראל פולס

רג'א זעאתרה: דורשים ממני להיות מכונת גינוי לחמאס וחיזבאללה

p
המחבר
בקצרה
מינויו של זעאתרה לסגן ראש עיריית חיפה ממשיך להסעיר את המערכת הפוליטית בישראל. בראיון לאל-מוניטור הוא אומר: כערבי-ישראלי כל הזמן שואלים אותי אם אני רואה בחמאס וחיזבאללה ארגוני טרור – כן או לא, אבל לא מתקיים דיון מעמיק בשאלות שלא ניתן להשיב עליהן במילה אחת.

רג'א זעאתרה הוא חבר שלי בפייסבוק. לא זכרתי מיהו ולא ראיתי אף פעם פוסטים שלו, עד שנתקלתי בשמו בעקבות סערת מינויו לסגן ראש עיריית חיפה (ברוטציה, הוא אמור להיכנס לתפקידו רק ב-2021). הסערה הזו הביאה אפילו את ראש הממשלה בנימין נתניהו [9 בדצמבר] ושר הפנים אריה דרעי [7 בדצמבר] להתעסק במינוי המוניציפלי ולהתנגד לו.

זעאתרה, ראש סניף מפלגת חד"ש בחיפה וסגן ראש העיר המיועד, עלה השבוע לכותרות לאחר שנטען נגדו כי הוא תומך טרור. פוליטיקאים מהימין התבטאו נגדו (לרבות נתניהו ודרעי הפועל כשר הפנים להדחת זעאתרה), יו"ר הקואליציה דודי אמסלם הגיש הצעת חוק לסיכול המינוי ובאינטרנט פורסמה עצומה הקוראת להדחת סגן ראש העיר החדש שעליה חתמו בתוך יומיים למעלה מ-7,100 בני אדם.

ראש עיריית חיפה הטרייה, עינת קליש-רותם, לא נכנעה ללחצים שהופעלו עליה לבטל את המינוי, כולל שיחת טלפון מנתניהו אשר ניסה להניא אותה מהמינוי השנוי במחלוקת. כעת היא תאלץ להתמודד עם ניסיונו של דרעי להדיח את סגנה תוך רמיזה לפגיעה בתקציבי העיר ובשכרו של הסגן הלא רצוי מבחינתו.

הפרשה החלה בסוף השבוע [8 בדצמבר]. העיתונאי אטילה שומפלבי ביקש ממנו להתראיין באולפן ynet, אך זעאתרה סירב בעקבות ציוץ מוקדם יותר של העיתונאי בו כתב כי זעאתרה מצפצף על סמלי המדינה כי הוא רוצה ש"ידברו עליו". בפוסט המשך טען העיתונאי בין היתר כי זעאתרה משווה את ישראל לחיזבאללה.

למחרת פרסם זעאתרה פוסט ארוך והסביר: "...ברגע שהוא, בתור עיתונאי ומראיין בוחר לפתוח את הדיון בתיאוריות שב"כניקיות נלוזות של 'הציבור מתון אבל ההנהגה קיצונית' אז זה מעיד על מידת ההוגנות שמצפה לי בראיון...אני לא איש חיזבאללה, לא איש חמאס ולא איש דאע"ש. אני קומוניסט ערבי מחיפה שגדל בבניין שרוב רובו שכנים יהודים. חלק מזיכרונות הילדות שלי זה הממתקים שקיבלתי משכנתנו עליזה ואת ניחוח הבורקסים הנודף בגרם המדרגות מהדירה של 'הגברת שרה'. אצלי בבית לא תמצאו לא רובים, לא אקדחים ולא חוברות הדרכה להכנת מטעני נפץ. אבל אם תחפשו טוב טוב, במגירה שבכניסה למטבח, תמצאו את המפתח של שכנינו התוניסאים – סימון ומימון עליו השלום – שנמצא אצלנו כבר עשרות שנים, למקרה שמישהו מהילדים או הנכדים יגיע מחוץ לעיר והם לא יהיו בבית."

בשיחה עם אל-מוניטור זעאתרה לא הכחיש שהשווה בין הציונות לדאע"ש. בדיעבד הוא מודה כי השתמש בדימוי קשה מדי לאוזניים ישראליות יהודיות, שלדבריו אינן מסוגלות לשמוע שלא הכול היה נקי או מוסרי במלחמת העצמאות. "הייתה תוכנית לרוקן את הארץ מהעם הפלסטיני. אני לא אומר שהייתה חלילה השמדה המונית, אך היה טיהור אתני, היו מקרי טבח, העידו על כך מחקרים היסטוריים," הוא אומר.

כשמחיתי על ההשוואה עם ארגון טרור רצחני עד אימה, טען זעאתרה כי עשה זאת לפניו המזרחן אל"מ במיל' יגאל כרמון, יועץ לשעבר למלחמה בטרור לשלושה ראשי ממשלה ומייסד מכון ממרי לחקר המזרח התיכון. זעאתרה מכוון לדברים שאמר כרמון בנובמבר 2014: "דאע"ש דומה, מבחינות רבות, לציונות. אני יודע שקשה לאנשים בארץ עם ההקבלה הזאת אבל היא עוזרת להבין...דאע"ש מעוררים סערה רגשית בכל העולם המוסלמי, בעיקר במערב, באותה צורה שהציונות עוררה סערה בעולם היהודי. הם קוראים ל'האג'רה' כמו שהציונים קראו להגירה."

ארבעה חודשים מאוחר יותר [מארס 2015], בפאנל בחירות באוניברסיטת בר אילן, אמר זעאתרה כי ארגון דאע"ש שאב השראה למעשיו מהציונות, זאת אחרי שסטודנטים קראו לעברו קריאות גנאי וכינו את חברי הכנסת הערבים "דאע"ש".

בשיחה עם אל-מוניטור הוא אומר כי כערבי-ישראלי דורשים ממנו, כמו מכל הערבים, כל הזמן, להיות סוג של מכונת גינוי. "חמאס, האם אתה מגנה אותם? האם אתה רואה בהם ארגון טרור? תשובה מהירה, כן או לא?", הוא לועג בציניות, "אותו דבר לגבי חיזבאללה ורצח העם בסוריה. אבל לא מתקיים שום דיון מעמיק בשאלות שלא ניתן להשיב עליהן במילה אחת."

הקמפיין נגד מינויו לסגן ראש עיריית חיפה החל בעמודי הפייסבוק של תושבים בעיר, כשאל הסערה הצטרפה מיד תנועת הימין "אם תרצו". הם החלו להציף את הרשתות החברתיות בדברים שאמר בעבר, וגם בדברים שלטענתו סולפו. האשימו אותו שהוא פעיל BDS, אף שהכחיש כי הוא פעיל בתנועת החרם.

"אני לא תומך בחמאס, אני קומוניסט," הוא אומר לאל-מוניטור, "מבחינה אידיאולוגית האסלאם הפוליטי הוא אויב רעיוני לא פחות מהציונות, במובן שאני תופס את האידאולוגיה כגזענית. השתתפתי בפאנל ואמרו לי 'תגיד שהם (חמאס) ארגון טרור', ואני אמרתי 'לא'. אני אומר שחמאס היא תנועה פוליטית, תנועת התנגדות עממית, שיש בה גם אלמנטים של טרור."

לגבי חיזבאללה הוא אומר: "אני לא תומך בחיזבאללה, אך אומר שזו תנועה לבנונית ששיחקה תפקיד בהתנגדות. אבל  בשיח עם הישראלים (היהודים), אם אתה לא עומד בדרישות אתה מיד בעצמך נחשב טרוריסט."

דעותיו של זעאתרה על חמאס וחיזבאללה אינן בהכרח יוצאות דופן בציבור הערבי. דברים ברוח דומה נאמרו במספר הזדמנויות על ידי חברי כנסת ערבים מהרשימה המשותפת. התחושה בישראל היא כי לא מעטים מקרב בני הדור הצעיר הערבי-ישראלי מחזיקים בתפיסות דומות (על חמאס וחיזבאללה). תפיסות שהן תוצאה של בניית זהות לאומית חצויה במדינת הלאום היהודי.

"אני בן המקום, אני ישראלי שנולד כאן, אני לא מהגר," הוא אומר. "ההורים והסבים שלי חיו במשטר צבאי ישראלי ולא יכלו לומר את דעתם. אני חי במדינה דמוקרטית ויכול להשמיע את דעתי השונה בלי לחשוש שתבוא משטרה לעצור אותי. המציאות המזרח תיכונית והמציאות של פלסטיני בישראל היא מורכבת ומסובכת, איני יכול לקבל את מה שמכתיבים לי הישראלים כשכל דבר נחשב לבגידה."

ראש עיריית חיפה קליש-רותם נמצאת כעת במלכוד לא פשוט. אם תמשיך לגבות את מינויו של זעאתרה, יתקפו אותה שמינתה לסגנה ערבי "עוכר ישראל". אם היא תבטל את ההסכם הקואליציוני שחתמה עם תנועת חד"ש, היא תיתפס כמי שפוגעת באוכלוסייה הערבית בעיר המתהדרת בדו קיום. 

ביום שלישי בבוקר [11 בדצמבר] דווח כי קליש-רותם ביקשה מזעאתרה להבהיר את התבטאויותיו. זעאתרה מצדו לא מתכוון להקל עליה. "אני לא נכנסתי לבחירות על מצע של חיזבאללה או מה זה התנגדות ומה זה טרור," הוא אמר מוקדם יותר לאל-מוניטור, "מה שעניין אותי זה השכונות, ואדי ניסנאס, זיהום האוויר וחינוך. עכשיו הכול יצא מתחומי חיפה. הליכוד כבר מתכנן יוזמה פוליטית שלא עושים קואליציה עם הרשימה המשותפת או עם מרכיביה כדי שהערבים יהיו מחוץ לגדר הלגיטימית של המגרש הפוליטי בישראל."

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept