ישראל פולס

גנץ הפך את חוק הלאום לנייר הלקמוס של הבחירות

p
המחבר
בקצרה
בני גנץ לקח סיכון גדול בבחירה לפתוח את קמפיין הבחירות שלו דווקא בהסתייגות מחוק הלאום, אבל יצר תגובת שרשרת שעיקרה איחוד נדיר של מחנה השמאל-מרכז סביב דגל אחד וסוגיית ליבה עקרונית אחת. קוראים לזה מנהיגות.

אחרי שיצא אל הפעילים הדרוזים שהפגינו מול ביתו ביום שני [14 בינואר] והבטיח להם שיפעל לתקן את חוק הלאום – הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר מפלגת חוסן לאומי, בני גנץ, חזר לשתוק (לפחות זמנית). יתכן שנרתע מההתקפה הפרועה והמאורגנת נגדו מצד מפלגות הימין ובראשן הליכוד. מרגע שאמר את הדברים התנפלו עליו פעילי הימין, וטענו כי כעת נחשף פרצופו האמיתי כ"שמאלן". בבחירות 2019, אולי יותר מתמיד, התיוג "שמאלן" הפך למילה נרדפת לבגידה בערכים לאומיים, גם אם אתה רמטכ"ל לשעבר וגם אם את רוב חייך הבוגרים העברת בצבא כחייל קרבי.

אחרי שגנץ החל לבלוט בסקרים כמועמד היחיד שמאתגר את נתניהו בנתוני ההתאמה לראשות הממשלה, ולאור העובדה שעברו הביטחוני הפך אותו לאטרקטיבי גם בימין הרך, בליכוד רק חיכו להזדמנות להדביק לו את תדמית השמאלן התורן. במשך ימים רבים שמר גנץ על שתיקתו, כחלק מאסטרטגיה שנועדה למצב אותו כאיש מרכז עם נטייה לימין בסגנון יצחק רבין, כך שבליכוד התקשו להכות בו. אבל ביום שני בבוקר, לאחר שיצא אל המפגינים הדרוזים שחיכו לו ליד ביתו בראש העין, ניתן האות. שרים וחברי כנסת מהימין נופפו בראייה המרשיעה: גנץ רוצה לתקן את חוק הלאום משמע הוא שמאלן.

בפועל גנץ לא דיבר הרבה ולא דקלם סיסמאות בחירות. ניכר שדבריו נאמרו מדם לבו והוא מאמין בהם. "אעשה כל שביכולתי לתיקון חוק הלאום", הוא אמר, "יש לנו ברית דמים, אבל יותר מכך יש לנו ברית חיים. אנחנו צריכים לחזק את השותפות בינינו".

אמנם יש כאלה במחנה השמאל-מרכז שציפו מגנץ ללכת עד הסוף ולהודיע שהוא יבטל את החוק המפלה הזה, אלא שעכשיו גנץ הוא פוליטיקאי עם יועצים אסטרטגיים ואילוצים אלקטורליים, לכן הוא בחר בדרך ביניים. אבל גם כך, יום שני האחרון ייזכר כטבילת האש הראשונה של הרמטכ"ל לשעבר בחייו החדשים בפוליטיקה.

בחירתו של גנץ להתבטא דווקא בנושא שנוי במחלוקת, אחרי שתיקה ממושכת, לא הייתה שליפה מהמותן אף שלמראית עין האירוע נראה מאולתר. בפועל זה היה מהלך תקשורתי מתוכנן שנועד לאפשר לו להתבטא בנושא מהותי ובכך לשבור את שתיקתו הארוכה, שכבר הפכה מושא ללעג והחלה לשחוק אותו בסקרים. מכל מקום, מאז יום שני גנץ לא דיבר שוב לתקשורת, אבל מה שאמר הפך את חוק הלאום לנייר הלקמוס של הבחירות (מו"מ עם הפלסטינים הפך בשנים האחרונות לפחות רלוונטי לאור הקיפאון המדיני והתחושה בקרב הציבור הרחב שאין עם מי לדבר).

גנץ ויועציו לקחו סיכון גדול בבחירה לפתוח את קמפיין הבחירות שלו דווקא בהסתייגות מחוק הלאום. לפי כל הסקרים רוב הציבור היהודי תומך בחוק הזה. המשמעות היא שלא מדובר רק ב"דגל" של ימניים, אלא שציבור לא מבוטל במרכז הפוליטי חי עם חוק הלאום בשלום ומתחבר אליו רגשית. בפילוח מדויק יותר של הסקרים ניתן לראות שרוב הציבור בימין-מרכז תומך בחוק, מזדהה איתו ומגדיר את עצמו באמצעותו כפטריוט וציוני.

לפי סקר מעודכן שפורסם ביום רביעי בערוץ 12 [16 בינואר], גנץ זוכה ל-12 מנדטים בלבד בעוד הליכוד התחזק ל-32 מנדטים. אלה אינן חדשות מזהירות עבור מי שסומן כיריבו של נתניהו בקרב על ראשות הממשלה וייתכן שאיבד את מצביעי הימין הרך.

אף שיציאתו לאור והצהרתו בעניין חוק הלאום לא הזניקו אותו קדימה, חוק הלאום הפך לנושא מרכזי בבחירות. התבטאותו של גנץ גרמה לתגובת שרשרת שעיקרה איחוד נדיר של מחנה השמאל-מרכז סביב דגל אחד וסוגיית ליבה עקרונית אחת, אם כי הוא זה שספג את רוב האש כמי שנחשב לאיום המרכזי על נתניהו.

יו"ר התנועה ציפי לבני, שהובילה בכנסת הנוכחית את ההתנגדות לחוק, בירכה את גנץ על דבריו והבטיחה שתמשיך אחרי הבחירות להיאבק למען חקיקת חוק יסוד מגילת העצמאות שידגיש את המאפיינים של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי שיש בה שוויון. היא אף הצהירה שזו תהיה משימתה הראשונה לאחר הבחירות.

אבל לא רק לבני מניפה את ההתנגדות לחוק הלאום. ביום רביעי [16 בינואר], במזג אוויר חורפי וסוער, הגיעו המפגינים הדרוזים אל בתיהם של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד ויו"ר העבודה אבי גבאי. שניהם מתגוררים בשכונות מבוססות בצפון תל אביב, בסמיכות זה לזה. לפיד וגבאי אירחו בבתיהם את ראשי הפעילים הדרוזים, הצטלמו איתם והבטיחו גם הם לתקן את חוק הלאום. "אני מתבייש שאזרחים ישראלים, לוחמים, הורים שכולים ונכי צה"ל צריכים ללכת מבית לבית בסופה כדי לבקש את הדבר הכי בסיסי שזה השוויון שלכם", אמר להם לפיד. מיד אחריו, בריטואל דומה, התחייב גבאי בפני נציגי הדרוזים להוביל לשינוי החוק ולהוסיף אליו את המילה שוויון.

חוק הלאום חוקק ביולי האחרון [2018] ועורר סערה ציבורית גדולה, בשיאה הפגינו עשרות אלפים בכיכר רבין בתל אביב [11 באוגוסט]. בחודשים האחרונים הנושא הפך לשולי בסדר היום הציבורי, אף שמדובר בחוק יסוד הפוגע בערך השוויון וסותר את מגילת העצמאות. השבוע הוא חזר בגדול לשיח. ימים יגידו אם זו הייתה טעות אסטרטגית של גנץ להתייחס לחוק הלאום כפי שהתייחס אליו. מה שבטוח, שהוא הוביל סדר יום, התחבר להשקפת העולם שלו ולא ניסה לעמעמם אותה. קוראים לזה מנהיגות.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: avi gabbay, leftists, elections, nationality law, druze, tzipi livni, benny gantz

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept