ישראל פולס

אנטישמיות תמורת כיבוש

p
המחבר
בקצרה
פסגת מדינות וישגראד שתתקיים בקרוב בירושלים תאפשר לנתניהו להצטלם עם ארבעה מנהיגים אירופיים על רקע הכותל המערבי כאילו אין אצלו בבית כיבוש. הוא ייתן להם הזדמנות להצטלם ביד ושם, כאילו אין אצלם בבית שנאת יהודים.

קצת יותר משנה וחצי אחרי שכיכב בוועידת מדינות וישגראד [יולי 2017], יארח ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-19-18 בפברואר את פסגת מנהיגי הונגריה, צ'כיה, פולין וסלובקיה, בירושלים "המאוחדת-בירת-ישראל". אפילו אמצעי התקשורת העוינים ביותר (שלפי נתניהו הם כל העיתונאים, העורכים ורשתות הטלוויזיה שאינם תומכים בו ללא סייג), יאלצו לסקר את האירוע יוצא הדופן הזה. מי מהמתמודדים על ראשות הממשלה יכול להצטלם עם ארבעה מנהיגים אירופיים על רקע הכותל המערבי? כמה מהם מסוגלים לגייס קואליציה אוהדת כל כך לישראל אל מול מדינות האיחוד האירופי "השמאלניות", כלומר אלה שמתנגדות לכיבוש ותומכות בארגוני זכויות אדם? אז מה אם כמה מהם נגועים באנטישמיות והכחשת שואה? אין כתם שהנחת זר ב"יד ושם" לא מנקה.    

יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, דור שני לשואה, היה הפוליטיקאי הבכיר היחיד שמתח ביקורת על אירוח הוועידה בישראל. הוא טען [28 בינואר] שראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי העביר חוק המבזה את זכר נספי השואה. פרופסור יהודה באואר, מבכירי חוקרי השואה בעולם והיועץ האקדמי של "יד ושם", אמר ב-2016 ל"הארץ" כי החוק הזה "קרוב מאוד להכחשת שואה.'' לפיד הזכיר לרעה גם את ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, שניהל אשתקד קמפיין בעל גוון אנטישמי. "זה אובדן של כל גאווה לאומית וגורם לנו נזק בזירה הבינלאומית", צייץ לפיד. הוא קרא לנתניהו "להתגבר על התאווה שלו לצילומי בחירות" ולבטל את אירוח הפסגה. עם זאת, זה המקום להזכיר שקולו של לפיד לא נשמע בעקבות פרסומים על מכירת נשק ישראלי למשטרים אפלים, המואשמים בפשעי מלחמה. 

יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, השגרירה בדימוס קולט אביטל, הייתה פחות דיפלומטית מלפיד. בשיחה עם אל-מוניטור היא האשימה את נתניהו במתן "חותמת כשרות למנהיגים ולמשטרים בעלי נטיות ניאו-נאציות, תוך פגיעה בשרידי השואה ובזכר הנספים". חברת הכנסת לשעבר (העבודה) הוסיפה כי "מתוך אינטרסים צרים, ראש הממשלה מסייע בידי משכתבי ההיסטוריה – אלה שאוהבים את ישראל אבל שונאים את היהודים".

"אינטרסים צרים"? תלוי בעיני המתבונן. בעיניו של נתניהו, האינטרס הראשון שלו הוא להישאר בשלטון (ולא להגיע לכלא). לשיטתו, האינטרס הרחב ביותר של ישראל הוא החרפת הסנקציות נגד איראן ביחס לתכנית הגרעין והרחקתה מגבולות ישראל. האינטרס הבא בתור הוא בלימת הלחצים הבינלאומיים אשר מנסים לעצור את הסיפוח הזוחל ולשים קץ לכיבוש. ראש הממשלה, כמו כל קודמיו, מייחס חשיבות רבה גם לאינטרס של מכירת נשק לכל המרבה במחיר, כולל משטרים אפלים. לכיבוד עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, זכויות אדם ומוסר אוניברסלי, אין מקום בבית הספר של נתניהו.

מנקודת ראותו של נתניהו, הקירבה לחברות קבוצת וישגראד משרתת היטב את האינטרסים של המדינה. כך גם היחסים המתהדקים עם שליטי מדינות המפרץ, צ'אד, דרום סודן, סין, ברזיל והודו, וכמובן עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המנהיג היחיד שיכול להתחרות עם נתניהו בהטלת רפש בשומרי הסף של הדמוקרטיה. כפי שאמר נתניהו בכינוס וישגראד ביולי 2017: "האיחוד האירופי הוא הארגון הבינלאומי היחיד שמתנה את היחסים עם ישראל, שנותנת לו טכנולוגיה, בשיקולים פוליטיים".

הוא צודק בהחלט. השקפת העולם של נתניהו ומפת האינטרסים שמנחה את מדיניותו ממקמים אותו קרוב יותר לוויקטור אורבן מאשר לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. יש להם אפילו אויב מומצא משותף: הפילנתרופ היהודי-האמריקאי ממוצא הונגרי, ג'ורג' סורוס.

לפי התחקיר שפרסם בחודש שעבר אתר באזפיד [20 בינואר], נתניהו היה איש הקשר בין אורבן ליועצי הבחירות שלו, ארתור פינקלשטיין וג'ורג' בירנבאום, אשר הגו והובילו את קמפיין הבחירות של מפלגת הימין ההונגרית. את העסקה הלא כתובה בין נתניהו למנהיגי מרכז אירופה אפשר לנסח במלים של ראש הממשלה "יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו". הם נותנים לנתניהו הזדמנויות להצטלם לצד מנהיגים מהעולם כאילו אין אצלו בבית כיבוש. הוא נותן להם הזדמנות להצטלם ביד ושם, כאילו אין אצלם בבית אנטישמיות.  

כמו כל אורח חשוב שמבקר בישראל, גם מנהיגי מדינות וישגראד יניחו זר ביד ושם. קדמו להם הרודן מצ'אד אידריס דבי (נובמבר 2018) ושליט הפליפינים רודריגו דוטרטה (ספטמבר 2018), שהכריז כי ישמח לטבוח בשלושה מיליון מסוממים בארצו, "כפי שהיטלר טבח במיליוני יהודים". היו שם גם נשיא קניה אוהורו קנייאטה (פברואר 2016) והגנרל איה מאונג ממיאנמר (ספטמבר 2015), אשר זמן קצר אחרי ביקורו באתר הזיכרון לשואה היהודית החל ברצח עם ובטיהור אתני.

קנצלר אוסטריה, סבסטיאן קורץ, טרח להביא עמו את רשימת הקהילות היהודיות האבודות של אוסטריה. המדריכה שליוותה אותו במוזיאון לא הצליחה להתאפק מלהעיר שחלק מהמקומות הללו חוו בשנים האחרונות אירועים אנטישמיים, בהשראתם של חברי מפלגת החירות האוסטרית, השותפה בממשלת אוסטריה. שגרירות אוסטריה התלוננה והנהלת מוזיאון יד ושם התנצלה.

בראיון לניו יורק טיימס הדגיש פרופסור באואר כי משרד החוץ הוא זה שקובע את רשימת האורחים ואת מדיניות הזיכרון. עם זאת, הוא מצדיק את הזמנתם של מנהיגים לבקר באתר, "גם אם זה אנשים שלא היינו מזמינים לארוחת ערב".

לעומתו, שלמי ברמור, מי שהיה ראש מחלקת החינוך ב"יד ושם", מוחה על ריבוי ההפקות של "קרנבלים של זהות יהודית". בראיון לאל-מוניטור הוא מתח ביקורת חריפה על היחס הסלחני לאנטישמיות המודרנית, שרואה ביהודי "חיידק פרזיטי שחדר לגוף האומה והורס אותה מבפנים". 

"הלקח היהודי הפרטיקולרי מהשואה, 'לעולם לא עוד', כלומר מדינה יהודית חזקה שתגן על יהודים ותמנע שואה נוספת", אומר ברמור, "הוא ללא ספק מטרה לגיטימית וראויה". עם זאת, הוא מוחה על כך שמערכת החינוך היהודית והישראלית ממעטת לעסוק בממד האוניברסלי של לקחי השואה. הסיבה לכך, חותם ברמור, היא שהתהליכים הללו אינם פוסחים גם עלינו. ראיה לכך היא רדיפת מבקשי מקלט שחורים, הפיכתם של השטחים לגטאות המוניים ומירוק סדרתי של אנטישמים ורודנים מכל קצווי תבל.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: slovakia, czech republic, poland, arms sales, myanmar, hungary, chad, benjamin netanyahu, israeli politics, holocaust, visegrad

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept