ישראל פולס

האם הפלסטינים יזמו משבר כלכלי כדי להשתחרר מהסכמי אוסלו?

p
המחבר
בקצרה
אבו מאזן יודע, שביום שהוא יפסיק את התשלומים למשפחות השהידים והאסירים, הפלסטינים עצמם יפילו אותו. המשבר הכלכלי שהרשות הפלסטינית נאלצה ליזום מהווה מבחינתו הקדמת תרופה למכה שבכל מקרה תגיע.

למרות שחוק קיזוז שכר מחבלים מכספי הרשות הפלסטינית עבר בכנסת כבר לפני כשבעה חודשים [יולי 2018], המשיכה ממשלת ישראל להעביר לרשות כרגיל את כספי המסים שהיא גובה עבורה. אף שקל לא קוזז. במערכת הביטחון קיוו שאיש לא ישים לב לכך מתוך הערכה שקיזוז בפועל יוביל להסלמה, ודאי כאשר חוק טיילר פורס שאושר בקונגרס בשנה האחרונה [מארס 2018] הביא לקיצוץ הסיוע הכספי האמריקאי לרשות הפלסטינית.

רק לאחרונה [1 בפברואר] בכירי אש"ף סאיב עריקאת וחנאן עשראווי החליפו ציוצים זועמים ומתגרים בטוויטר עם שליחו של טראמפ למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט. הם הטיחו בו, כל אחד בדרכו ובסגנונו, שירושלים לא למכירה ושאין לפלסטינים עניין להופיע בפני בתי המשפט האמריקאים, הרשאים לחייב אותם לשלם פיצויים לאזרחי ארה"ב שנהרגו על ידי טרוריסטים פלסטינים. גרינבלט, שיחסיו עם עריקאת עכורים, הלם בהם חזרה: "תנו לי להבין, אתם רוצים כסף בלי אחריות?"

הסכם פריז 1994, שעליו חתמו הישראלים והפלסטינים, מסדיר את כל הסוגיות הכלכליות בין הצדדים. במסגרתו גובה ישראל עבור הרשות מסים שונים ומעבירה אותם אליה לאחר התחשבנות, כמו למשל מסי ייבוא של סחורות המיועדות לרשות הפלסטינית. העניין הוא שבמהלך השנים ישראל ניצלה את ההסכם הזה למניפולציות ולהפעלת לחץ על הרשות.

הראשון היה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. בינואר 2006, לאחר ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני, החליט אולמרט להקפיא את העברת הכספים. בנימין נתניהו המשיך באותה דרך ועצר את העברת הכספים בכל פעם שהופעל עליו לחץ מהימין להטיל סנקציות על אבו מאזן. עם הזמן השתרש בציבור הישראלי הרושם המוטעה שמדובר בכספי מענק, אף כי הסכם זה היה אינטרס של ממשלת ישראל דאז שרצתה להימנע מקביעת גבול כלכלי בינה לבין הרשות, מה שהיה מעניק לרשות הפלסטינית סממן מובהק של ריבונות.

 

 

ישראל מתנגדת עקרונית ומוסרית לתשלום פיצויים לכל פלסטיני המבצע פיגוע נגד ישראלים. בישראל רואים בתשלומים הללו ובצדק גורם אשר מדרבן צעירים פלסטינים נואשים לבצע פיגועים, כדי לאפשר למשפחותיהם שיפור כלכלי. לצד זאת יש לומר, שמבחינת הפלסטינים לא מדובר במחבלים כי אם בלוחמי חופש לגיטימיים הפועלים נגד הכיבוש.

כשהפלסטינים הבינו כי ישראל מנסה למנף את הסכם פריז כדי ללחוץ עליהם, הם פתחו בקמפיין שיחשוף את הקשר הלא צודק הזה מבחינתם. וכך בשבוע שעבר [7 בפברואר] העביר השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים, חוסין אל שייח', מסר ברור לישראל לפיו הרשות תסרב לקבל את כספי המסים שישראל גובה עבורה אם ישראל תקשור בין הסכם פריז לבין הכספים שהרשות משלמת למשפחות אסירים ושהידים - כלומר אם ישראל תקזז חלק מכספי המסים.

העובדה שהפנייה הפלסטינית לא נעשתה בחשאי אלא הודלפה לתקשורת מעידה שהמשבר תוכנן מראש במטרה לשבור את הכלים ולהשתחרר מהסכמי אוסלו (מכוחם כאמור ישראל גובה את כספי המסים הפלסטינים), ויהיה המחיר אשר יהיה. כמו רוצים לומר, בואו נראה אתכם, הישראלים והאמריקאים, מתמודדים עם רשות פלסטינית קורסת ועם חיסולו של שיתוף הפעולה הביטחוני.

למחרת פרסום האיום הפלסטיני, נאנסה ונרצחה באכזריות הצעירה אורי אנסבכר בירושלים [8 בפברואר]. המפגע, ערפאת ארפאעיה, תושב חברון, נלכד בתוך פחות מיממה ברמאללה במבצע מרשים של השב"כ והימ"מ. בחקירתו הוא הודה בביצוע האונס והרצח ושיחזר אותם. אף שמערכת הביטחון בישראל לא מסרה פרטים רבים על המבצע המהיר ללכידת המחבל, ספק רב אם מבצע בזק מודיעיני ומבצעי שכזה, ללא נפגעים פלסטינים, יכול היה להתבצע ללא שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל למנגנוני הביטחון הפלסטינים.

ביום ראשון בבוקר בישיבת הממשלה [10 בפברואר], בעקבות הביקורת שספג, התחייב נתניהו ליישם את חוק קיזוז שכר מחבלים במהרה. כעת, אחרי שהתחייב, נתניהו יתקשה לחזור בו. דעת הקהל בישראל שזועזעה מהרצח לא תסכים שמשפחת המחבל, אשר אנס ורצח באכזריות צעירה ישראלית בת 19, תזכה בשכר מהרשות הפלסטינית בכל תקופת מאסרו בכלא הישראלי.

וכאן מגיע המלכוד. הרשות הרי הודיעה כי היא תסרב לקבל את הכספים המגיעים לה מגביית המסים אם יקוזזו מהם שכר המחבלים. כלומר המשבר הכלכלי כבר בפתח. זהו כאמור משבר יזום, שנועד בתכנון מדויק להוביל את הרשות לקריסה כלכלית אשר בעקבותיה יגיעו קריאות אס.או.אס לחלץ אותה מהמשבר שנאלצה מבחינתה להביא על עצמה.

מה יהיה הלאה? אף אחד בישראל, ברמאללה או בוושינגטון לא יכול כנראה להעריך במדויק. מה שכן, אבו מאזן יודע שביום שהוא יפסיק את התשלומים למשפחות השהידים והאסירים, הפלסטינים עצמם יפילו אותו. המשבר הכלכלי המסתמן הוא מבחינתו להקדים תרופה למכה שבכל מקרה תגיע.

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x
keyboard_arrow_up

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept