ישראל פולס

הפריצה לטלפון של גנץ: שערוריה בטחונית

p
המחבר
בקצרה
הפריצה לטלפון של גנץ היא קודם כל פרשה ביטחונית. יש טעם לפגם שראש הממשלה, שאחראי על רשות הסייבר הלאומית, עושה רווח פוליטי מכך שיריבו העיקרי נופל קורבן למתקפת סייבר ממדינה עוינת – שהוא אמור היה למנוע.

"עכשיו מסתבר שבזמן שאני הוריתי לפרוץ לארכיון הגרעין של איראן, איראן פרצה לטלפון הנייד של בני גנץ. זה אירוני משתי סיבות: גנץ היה יושב ראש חברת סייבר שפשטה את הרגל. הוא היה אמור לשמור על הטלפון שלו – וזה מחדל אישי שלו. אם גנץ לא הצליח לשמור על הטלפון שלו, איך הוא ישמור על המדינה שלנו?"

את הטקסט הזה השמיע ביום שני בערב [18 במארס] ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס בחירות של הליכוד, בעיצומה של פרשת הפריצה לטלפון הנייד של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ שהתפוצצה בחמישי בערב [14 במארס]. גנץ הוא יריבו העיקרי בבחירות ונתניהו נראה כמי שנהנה ממש לחבוט בו בציניות, תוך שהוא מגייס פרשייה בעלת אופי ביטחוני-לאומי לקמפיין הבחירות שלו.

נתניהו נמצא בקרב חייו, וכמו שאומרים בסביבתו "הוא לא לוקח שבויים" ו"לא רואה בעיניים". אבל הפעם, אפילו בעולמו חסר הגבולות הוא הלך רחוק מדי. אם יש גורם שצריך לתת תשובות בפרשה, זה הוא עצמו. לא בגלל ההדלפה לחדשות ערוץ 12, שם פרסם לראשונה הפרשן הפוליטי עמית סגל את הסיפור. נתניהו או מי מסביבתו ככל הנראה לא היו המקור. וגם אם ידו הייתה במעל, אפשר לסמוך עליו שהוא היה מספיק מתוחכם כדי להרחיק ממנו את הסימנים המחשידים.

אז מה כן? נתניהו הוא האחראי על רשות הסייבר הלאומית, זו שאמורה להגן על מדינת ישראל מפני התקפות עויינות. הפריצה לטלפון הנייד של הרמטכ"ל לשעבר מצטרפת לפריצה לטלפון הנייד ולמחשב האישי של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לפני כחצי שנה. שניהם דמויות בעלות עבר ביטחוני. בשני המקרים, לא היה על המכשירים חומר שפוגע בביטחון המדינה, כפי שאישרו להם בכירים בשב"כ שעדכנו אותם בכך.

למרות זאת, כשהמודיעין האיראני, שעל פי פרסומים הוא העומד מאחורי הפריצות, פועל נגד בכירים ישראלים שכיהנו כרמטכ"לים וכשר ביטחון, הדבר מעורר חוסר נוחות ואף מעבר לכך. בטלפונים הניידים היו בוודאי רשימות של אנשי קשר ותכתובות ווטסאפ שיכולים לפתוח עבור האיראנים מעגלים נוספים של מידע, ולכוון אותם אל מי עוד כדאי להם להגיע.

לכן, מעבר לשערורייה הפוליטית ולמציצנות הנובעת מכך שגנץ כנראה החזיק על הטלפון שלו מידע אישי רגיש הנוגע לצנעת הפרט – טענה שגנץ מכחיש, מדובר בעניין ביטחוני ומודיעני שנמצא בתחום רשות הסייבר הלאומית, זו שנתניהו מחזיק את המפתחות אליה.

בהקשר הזה, ראוי להזכיר שנתניהו היה זה שזיהה את איומי הסייבר כבר לפני כשמונה שנים. במאי 2011, כשנתיים לאחר שחזר לתפקיד ראש המשלה, הוא בישר בחגיגיות על הקצאת תקציב מיוחד ליישום תכנית חומש שתציב לדבריו את ישראל בחוד החנית העולמי של תחום הסייבר ותגן עליה מפני התקפות של מדינות עויינות. "אנו נערכים בצורה מאוד מסודרת לטפל באיומי ההווה ובעיקר איומי העתיד שאותם ניתן לנטרל אם מתארגנים מבעוד מועד. איומי ההווה מתגבשים כרגע", אמר אז נתניהו.

יש טעם לפגם בכך שראש הממשלה, שאחראי על רשות הסייבר הלאומית, בתקופת בחירות בה הוא מתמודד ובה יריבו העיקרי נופל קורבן למתקפת סייבר ממדינה עוינת – עושה מכך רווח פוליטי.

"בעיני זה פיגוע בתהליך דמוקרטי. חומרת ההדלפה מחייבת חקירה. כל ראש ארגון היה עושה מאמץ למנוע חשיפתה", אמר ביום שני [18 במארס] ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, בהתייחסו לפרשה.

אט אט מתבהרת אזהרתו של ראש השב"כ נדב ארגמן בתחילת ינואר [2019], לפיה מדינה זרה מנסה להתערב בבחירות בישראל. כל הסימנים מראים שהוא כיוון גם לאיראן. בתקשורת הישראלית מוזכרת כעת פרשת הפריצה למיילים של המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ב-2016 הילרי קלינטון. במקרה שלה החשד הוא שהרוסים ניסו להתערב בבחירות.

ההדלפה על הפריצה לטלפון של גנץ עוררה מהומה במטה הבחירות של כחול לבן. היא הציבה את גנץ בפני התמודדות אישית לא פשוטה ביודעו כי פרטים אישיים על חייו נמצאים בידיים זרות ויכולים להיחשף בכל רגע. הוא אמנם התייצב מול המצלמות והצהיר שאינו נתון לסחיטה, והבהיר גם בישיבות פנימיות בכחול לבן שלא היו סרטונים מביכים על הטלפון שלו, אבל לא צריך להיות מומחה לשפת גוף כדי להבחין בגודל המבוכה וסערת הנפש בה הוא שרוי.

ראשי כחול לבן האשימו את נתניהו בהדלפה. בינתיים כאמור אין לכך סימוכין. הם פנו ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיחקור מי עומד מאחורי הדברים, ברומזם שמדובר בלשכה מסוימת בירושלים.

אבל ההדלפה אינה העיקר כאן. הדלפות היו ותמיד יהיו, בוודאי בתקופת בחירות. העיתונאי סגל, שהיה מושא למתקפה כאילו הוא פעל בשירות נתניהו, נאלץ להתייחס לכך. בציוץ בחשבון הטוויטר שלו כתב: "באופן חריג ובשל כל מיני תיאוריות קונספירציה מופרכות אני כותב במפורש מה שכבר רמזתי...מקור הסיפור על בני גנץ אינו ראש הממשלה, מקורביו או איש מסביבתו".

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept