האתגרים שמצפים לגנץ באופוזיציה

אם בני גנץ וחבריו מכחול לבן רוצים לזכות בשלטון, עליהם להפסיק לפחד מהמילה "שלום", לומר בקול ברור שסיפוח הוא מתכון לאפרטהייד יהודי, לקרוא למתנחלים לחזור הביתה ולומר לשכנים הערבים "יש לכם פרטנר".

al-monitor .

נושאים מכוסים

benjamin netanyahu, israeli-palestinian negotiations, israeli politics, blue and white party, israeli elections, benny gantz

אפר 11, 2019

קשה למצוא ישראלי שלא נתקל במהלך החודשים האחרונים בשאלה: "אבל יש לך מישהו יותר טוב מביבי?" מול ראש ממשלה שמחזיק כבר עשור בהגה המדינה התמודד נהג חדש, שלא הוכיח את יכולתו להנהיג אותה. שלושה חודשים, מתברר, הם זמן קצר מדי כדי לקנות את אמון הציבור, אפילו לגנרלים שהובילו חיילים בשדות הקרב. עם אג'נדה שעיקרה "רק לא ביבי" אפשר לזנב במפלגת העבודה, בכולנו ובמרצ, ויחד עם המנדטים של השותף יאיר לפיד מיש עתיד לתת לבנימין נתניהו פייט מכובד. אבל כדי לכבוש את השלטון מהימין צריך יותר משנאת נתניהו והפצת פחד מפני חיסול הדמוקרטיה.

אם בני גנץ וחבריו מכחול לבן רוצים לזכות בשלטון, כדאי שישננו את האמרה המכוננת של פרנקלין דלאנו רוזוולט: "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו". כפי שאמר הנשיא האמריקאי, הפחד משתק את המאמצים להתקדם. גיבורי מלחמה כגנץ וגבי אשכנזי ברחו מהמונח "שמאל" כמו חיילי שוקולד. המילה "שלום" חולצה מפיהם כמו תחת עינויים.

נכון, זו הייתה המלצת מומחי הקמפיין שלהם, שחיפשו את מטמון המנדטים מתחת לפנס המרכזי. אכן, אלה היו גם אילוצי השותפות עם אנשי הימין מתלם – משה יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל. בשבתם בספסלי האופוזיציה, אלה יאלצו להסיר את המסכות. כשהימין יעלה את הצעות החוק הסיפוחיסטיות, חברי הכנסת מכחול לבן יאלצו להחליט האם הם ימין או שמאל. גם אם יתעקשו לטעון שהם מרכז, נתניהו ידביק להם את השמאל. ב-9 באפריל הוכח כי כאשר נתניהו מדביק למישהו את כתם ה"שמאלן", קשה מאוד למחוק אותו. חומר החיטוי היעיל ביותר הוא הפיכת הכתם לכתר. לאחר שהשחקנית תיקי דיין כינתה במהלך עצרת בחירות את תומכי נתניהו "אספסוף" [1999], הליכוד אימץ את הכינוי והפיץ מדבקות "אני אספסוף גאה".

במקום לפתוח את נאום הניצחון המביך שלו בברכת הכוהנים, בחיזור פתטי אחרי הקהל הדתי-לאומי שבחל בו, גנץ היה צריך לפנות אל מחנה השלום הישראלי והפלסטיני ולקרוא להם "אחריי", כמנהגם של מצביאים אמיצים. הוא יכול היה להתייחס לנאומו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס [6 בפברואר] בפני כנס של פעילי שלום יהודים וערבים, שבו אמר כי העם הפלסטיני מקווה שלאחר הבחירות תקום הנהגה ישראלית שתבטיח לעמי האזור בטחון ושגשוג. המנהיג הפלסטיני התחייב כי "ממשלה שתושיט יד לשלום תפגוש את ידנו המושטת לשלום". ידו נותרה באוויר.

נושאי הדגל הכחול-לבן היו צריכים לומר בקול רם וצלול, שהנצחת הכיבוש על ידי סיפוח היא מתכון לאפרטהייד יהודי, ולקרוא למתנחלים לחזור הביתה, למדינת היהודים. גנץ החמיץ את ההזדמנות לברך את הליגה הערבית על חידוש יוזמת השלום שלה בסוף החודש שעבר ולומר לשכנים הערבים "יש לכם פרטנר". ולא פחות חשוב, זה היה הזמן והמקום להציע לציבור הערבי שותפות חדשה, שתהיה מבוססת על עקרונות הצהרת העצמאות ומגילת זכויות האדם. השכנות באגף האופוזיציה בכנסת היא קרקע נוחה לפיוס עם נציגי המפלגות הערביות, שבלעדיהן אין לשום מפלגת שמאל ציוני סיכוי לכבוש את השלטון. כל זאת, בלי לוותר על הזהות היהודית לצד התרבות החילונית.

"יהודים ישראלים מעדיפים הדתה על פני אפס זהות יהודית", אמרה השבוע [9 באפריל] בשיחה עם אל-מוניטור אשת החינוך וחברת הנהלת תנועת השלום היהודית-דתית "עוז ושלום", לאה שקדיאל. "זהויות לאומיות זה גם זהויות חילוניות, אבל  הן צריכות להיות נטועות היטב בהיסטוריה ובתרבות הלאומית", היא אומרת.

שקדיאל מציעה לטפח משנה יהודית הומניסטית סדורה ופומבית. בנוסף היא מציעה להקים פורום שמאל פוליטי פרלמנטרי, ומשם לעבוד לקראת הקמה בטווח הרחוק יותר של מפלגה שתאגד זהויות יהודיות דמוקרטיות בצד זהויות פלסטיניות (מוסלמיות ונוצריות) דמוקרטיות. איגוד הזהויות הללו יחזק את הדמוקרטיה ויהווה מענה לברית הלא קדושה בין שלוש רעות חולות: דת בגרסה גזענית פונדמנטליטית פרימיטיבית, קפיטליזם דורסני שמייצר פייגליניזם היינו דור צעיר מצליח בהשכלה והכלכלה אבל אטום פוליטית, וכן היעדר משנה יהודית הומניסטית סדורה ופומבית, אשר מפקירה את הזהות היהודית החילונית לזרועות המיליטריזם הבוטה. הפעילה החברתית מהעיירה הדרומית ירוחם מזהירה גם מפני "הלפידיזם שמתכחש למציאות השליטה הפושעת על עם אחר ולהרס הדמוקרטיה".

למחרת הבחירות [10 באפריל] הבטיח לפיד לנתניהו ולליכוד "אנחנו הולכים למרר את חייכם. נהפוך את הכנסת לזירת קרב", והודיע כי "לא באנו הנה כדי לסכם את קמפיין 2019 אלא כדי לפתוח את קמפיין 2020".

כדאי שגנץ ימנע מלאמץ את האופן שבו לפיד מירר את חיי הימין מיום שעבר לאופוזיציה, על ידי שוטטות ברחבי העולם עם סיסמאות נבובות בנוסח "איי לאב איזראל" והטחת עלבונות בפניהם של חברי כנסת ערבים. בחירות 2019 מלמדות שוב כי מי שמנסה לעקוף את נתניהו מימין מסיים את דרכו באופוזיציה, או כפי שקרה לנפתלי בנט ואילת שקד – בשוליים, בואכה אחוז החסימה.

באופן פרדוקסלי, הגשה מזורזת מדי של כתבי אישום נגד נתניהו לא תשרת את האינטרסים של כחול לבן. בחירות מוקדמות מדי יותירו לגנץ תקופת טירונות קצרה ביותר כמנהיג פוליטי שמציע סדר יום חדש. בהעדר סמכויות ביצועיות, יהיה עליו להוכיח את יכולתו לאחד סביבו את כוחות השלום והדמוקרטיה. כחול לבן תצטרך להפגין את כוחה על ידי העלאת המונים על בריקדות נגד השחיתות והריקבון, והתמודדות עם הייאוש והאדישות שאחזו בשכבות רחבות מדי של הציבור. 

בפעם הבאה שהישראלים ילכו לקלפיות, כשמישהו ישאל "יש לך מישהו יותר טוב מביבי?", התשובה "בהחלט, בני גנץ" צריכה להיות אמיתית ומשכנעת.    

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020