ישראל פולס

קריאת השכמה לשמאל הישראלי – להתאחד

p
המחבר
בקצרה
תכנית ההבראה של השמאל לא יכולה להסתכם בטיפול בסימפטום שמתגלה אחת למספר שנים בקלפי, אלא בהפקת לקחים אידיאולוגיים, בהקמת מערך יהודי-ערבי חדש ובעיסוק במחיר הכיבוש.

שעה קלה אחרי נעילת הקלפיות ופרסום מדגמי הטלוויזיה, החלו עסקני מפלגת העבודה לחפש אשמים. יממה וחצי מאוחר יותר [11 באפריל] קרא המזכ"ל ערן חרמוני ליו"ר המפלגה אבי גבאי להתפטר מתפקידו ובכך ביטא בגלוי את הלך הרוח בקרב רבים מחבריו בצמרת המפלגה, ובראשם חברי הכנסת שייאלצו לפנות את לשכותיהם בבית הנבחרים. יו"ר האופוזיציה בכנסת היוצאת, שלי יחימוביץ', הייתה זהירה יותר. בפוסט ארוך שהעלתה יו"ר המפלגה לשעבר (2013-2011) היא שיתפה את עוקביה בשאלות כמו "איך ממשיכים הלאה מכאן?" ו"איך ממשיכים להעניק ביטוי פוליטי לתפיסת עולמנו?"

בשמאל המוכה מחפשים (שוב) את תרופת הפלא בהחלפת קופת החולים. כבר ערב נעילת רשימות המועמדים [21 בפברואר] נענתה יחימוביץ' לקריאתה של יו"ר מרצ, תמר זנדברג, למזג את שתי המפלגות, במענה למיזוג בין המפלגות יש עתיד, חוסן לישראל ותלם. למחרת הבחירות, שבו השתיים לגלגל את הרעיון הזה. יושבת הראש הקודמת של מרצ, זהבה גלאון, תומכת זה מכבר ברעיון הרחבת חזית השמאל ואף ניהלה בעבר מגעים על כך עם חד"ש. גלאון אמרה השבוע לאל-מוניטור כי בכנסת כה ימנית, מרצ והעבודה צריכות להקים חזית פרלמנטרית ביחד עם הסיעות הערביות.

מיטיבי לכת בשבילי השמאל משתעשעים ברעיון לפרק את המסגרות הקיימות משמאל לכחול לבן ולהקים מערך יהודי-ערבי חדש שיתבסס על העיקרון של מדינת כל אזרחיה וביטול הדרגתי של חוק השבות המפלה בין יהודים לערבים. אך קשה להאמין שראשי המפלגות הערביות, שלא היו מסוגלים לשמור על רשימה ערבית משותפת, בעיקר מטעמי אגו, יעשו יד אחת עם מפלגות ציוניות. יו"ר חד"ש, איימן עודה, דיבר כבר ב-2015 בזכות הקמת "מחנה דמוקרטי" כמענה למיזוג של העבודה והתנועה בראשות ציפי לבני במסגרת "המחנה הציוני".

יו"ר תע"ל, ח"כ אחמד טיבי, שותפו-יריבו של עודה, דחה את בקשת אל-מוניטור להתייחס לאפשרות הזאת. חבר הכנסת לשעבר ממפלגת העבודה, שכיב שנאן, בן המיעוט הדרוזי, אמר לאל-מוניטור כי "צריך ועוד איך" להקים רשימה יהודית-ערבית משותפת, וכי הוא תומך בכל רעיון שיביא לקיום משותף בכבוד ויעקור את שנאת החינם.  

תכנית הבראה של השמאל לא יכולה להסתכם בטיפול בסימפטום שמתגלה אחת למספר שנים בקלפי, אלא בהפקת לקחים אידיאולוגיים. כפי שכתבה יחימוביץ': "למדתי שאם מנסים לרצות את הקונצנזוס או לפחד מהשיסוי מימין, זו מפלצת שאין לה שובע, והיא תובעת עוד ריצוי, עוד ויתור, עוד חנופה". יחימוביץ' למדה בדרך הקשה שבריחה מדרך השלום מובילה את מפלגת העבודה למבוי סתום. בגלל הרצון לרצות את הקונצנזוס והפחד מהשיסוי מימין, לאחר בחירתה ליו"ר המפלגה ב-2011 היא סירבה בתוקף להיפגש עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן).

ח"כ חיליק בר, מי שהיה מזכיר מפלגת העבודה ועמד בראש שדולת השלום בכנסת היוצאת, אמר לאל-מוניטור שרוב חברי סיעת העבודה כמעט שלא היו פעילים בשדולה, והוסיף כי "אם כל חטאת הייתה הזנחת הנושא המדיני". בראש רשימת החוטאים עומד יו"ר המפלגה אבי גבאי, שברח מאבו מאזן כמפני אש. בהודעה שפרסם לאחר שהנשיא הפלסטיני התקשר לברכו על בחירתו, בחר גבאי לציין כי הוא קרא לאבו מאזן לפסול ספרי לימוד המכילים תכנים מסיתים [יולי 2017]. זמן לא רב אחר כך הודיע גבאי כי אפשר להגיע לפתרון הסכסוך בלי לפנות התנחלויות [אוקטובר 2017].

פקיד פלסטיני שמקיים קשר הדוק עם פעילי שלום ישראלים, אמר השבוע לאל-מוניטור כי מנהיגי השמאל בישראל, כמו גם מנהיגי המיעוט הערבי, הוכיחו שהם נטל ולא זרז לשינוי. "השמאל בישראל זקוק למנהיג אמיתי", קבע הפקיד, "לצערי, ארגוני השלום בישראל בקושי מסוגלים לארגן אירוע משמעותי". הוא ציין לטובה את יו"ר העבודה לשעבר ח"כ עמיר פרץ. בשיחה שקיים השבוע עם אל-מוניטור אמר פרץ, כי מפלגת העבודה צריכה להפוך את המשבר שפקד אותה להזדמנות. "נצטרך לערוך מסע מחודש אל תוך החברה הישראלית בלי הבדל דת, גזע או מין, ולהחליט על הדרכים לחיבור לאוכלוסיות חדשות, כולל המגזר הערבי". הוא הזכיר שכאשר שימש ב-2007 בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה הוא מינה לראשונה שר ערבי מוסלמי (שר המדע ראלב מג'אדלה).

לפני כשלוש שנים וחצי [נובמבר 2015] הציג פרץ (אז חבר "התנועה") ב"וועידת ישראל לשלום" של עיתון הארץ את המתווה שלו לסיום הסכסוך, שכלל הכרזה על גבולות 67' כבסיס למשא ומתן והעברת הכפרים הפלסטינים במזרח ירושלים לריבונות פלסטינית. המתווה מתויק בארכיון לצד ערימה גדולה ומצהיבה של תכניות שלום.

אבנר גבריהו, מנכ"ל ארגון "שוברים שתיקה", אחד מארגוני השלום הבולטים בישראל, סבור שהגיעה השעה שהשמאל יעמיד בראש מעייניו את נושא הכיבוש ששיח "סיום הסכסוך" דחק לשוליים. פעיל השלום אמר לאל-מוניטור, שהשמאל חייב להדגיש את תג המחיר של הכיבוש – השליטה בכוח על מיליוני אנשים, ומצב שבו יש חוק אחד ליהודים ואחר לערבים. "שמאל שיחמוק מעיסוק במחיר הכיבוש יוסיף לאבד את אמון הבוחרים", הזהיר גבריהו.

יותר מתמיד צריכים להתנוסס לנגד עיניו של מחנה השמאל דברי ההספד שהסופר עמוס עוז נשא בדצמבר 2015 על קברו של איש השלום, הח"כ והשר לשעבר יוסי שריד: "הציבור שלנו בשום פנים, בשום אופן, אסור לו לראות את עצמו לא כאחרונים על החומה או עולם הולך ונעלם". חתן פרס ישראל לספרות, שהלך לא מכבר לעולמו, הוסיף ואמר כי "המאבק ההיסטורי על השלום, על הצדק, על התבונה, על המתינות, החל הרבה לפני שאנחנו באנו לעולם, והמאבק הזה יימשך גם אחרינו".  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: Israeli elections

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept