ישראל פולס

להיות שר משפטים: ההזדמנות של אמיר אוחנה

p
המחבר
בקצרה
אם יצליח לייצר דו שיח בינו לבין השופטים, יוכל שר המשפטים החדש אמיר אוחנה להציע שינויים לטובתה של המערכת אשר כרגע אין הוא מעלה על דעתו, משום שנוח לו בהפרחת סיסמאות הנשמעות יפה בבית שברחוב בלפור בירושלים בו מתגוררת משפחת נתניהו.

אני חייב להודות, שכאשר נודע על החלטתו של בנימין נתניהו למנות את חבר הכנסת ממפלגתו, אמיר אוחנה, לשר המשפטים [5 ביוני], התמלטה מפי אנחת רווחה. המינוי של אוחנה, לאחר שהמועמד מטעם עצמו, ח"כ בצלאל סמוטריץ', איש איחוד מפלגות הימין, הכריז בשבוע שעבר [3 ביוני] על כוונתו להחזיר את ישראל לימיהם של המלכים לבית דוד, איפשר להפעיל את אזעקת ההרגעה ולו באופן זמני.

אוחנה איננו מבין את חשיבותו של בית המשפט העליון כגורם היחיד בישראל העומד מול הרשות המבצעת ומול הרשות המחוקקת, באין חוקה לישראל ובאין בית שני לכנסת; אבל הוא בהחלט לא הציע להפוך את ישראל למדינת הלכה, ובכך הוא בוודאי עדיף על סמוטריץ'.

אוחנה בהחלט משתייך לאסכולה שאינה מבינה איך קבוצת אנשים (שהוא מכנה אותה "מועצת הגדולים"), שלא נבחרה על ידי העם, מרשה לעצמה להגביל את נבחרי העם. באחת הפעמים הוא אף הרחיק לכת וטען כי מדובר, בעצם, בדיקטטורה של בית המשפט העליון. לא פחות. מי שמגיע אל תפקיד שר המשפטים עם עמדות כאלו, מוטב לו ולנו שיסיים את תפקידו לאחר הבחירות הקרובות. אני מקווה כי תוצאות הבחירות אכן יגרמו לכך, אבל בינתיים יש כמה סימנים מעוררי תקווה לכך שהנזק שיוכל לגרום יהיה מוגבל.

בהשבעתו לכנסת, לפני כשלוש וחצי שנים [דצמבר 2015], טרח להגדיר את עצמו כ"יהודי, ישראלי, מזרחי, הומו, ליכודניק, ביטחוניסט, ליברל ואיש השוק החופשי". בניגוד לח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי), אוחנה לא רמז על כוונה לעלות פיזית על בית המשפט העליון עם בולדוזר, וכעורך דין סביר להניח שאין לו כוונות כאלו. כהומו הוא יודע היטב עד כמה הוא חב תודה לפסיקות בג"ץ, שאלמלא הן לא הייתה ישראל מכירה בנישואים של בני אותו מין שנערכו בחו"ל, ולא הייתה מאפשרת לו ולבן זוגו לגדל כאן את ילדיהם. שום סיכוי לא היה לכך שהכנסת, בהחלטת רוב, הייתה מאפשרת מהלכים כאלה למרות שחבריה נבחרים, בניגוד לשופטים.

כשר המשפטים, ילמד אוחנה כי בעל העוצמה האמיתי במשרדו הוא היועץ המשפטי לממשלה, וכי כך צריך להיות הדבר. השר יכול לנסות לערוך רפורמות ארגוניות, ובכך יש צורך, אך לשם כך יש צורך בזמן, וזמן אין לו. בתחום שבו הוא יכול להפעיל את השפעתו העיקרית, תחום החקיקה, אוחנה יהיה מובטל: הכנסת הנוכחית איננה מחוקקת עד שתושבע כנסת חדשה. וכיוון שכך, מושבתת גם ועדת השרים לחקיקה שהוא אמור לעמוד בראשה.

בתחום החשוב באמת לראש הממשלה – תחום תיקיו הפליליים וכתב החשדות נגדו – יש חומה סינית בין השר לבין מערכת התביעה והיועץ המשפטי לממשלה. לא יהיה לו מושג על מה שקורה, וכאשר יביע באמצעי התקשורת את דעתו על אודות ההליך, משך הזמן שהוקצה עד לשימוע ודברים היוצאים באלה, תהיה מידת ידיעתו בדיוק כפי שהייתה עד היום, בספסלים האחוריים של הכנסת. גם אם מעתה יעשה זאת בארשת פנים של מי שיודע במה המדובר, אך אינו יכול לשתף בכך את צופיו ומאזיניו.

מנגד, לאוחנה יש הזדמנות פז להכיר את המערכות הרבות שמשרד המשפטים אחראי להן, לנסות להציע הצעות של ייעול ושינוי, להאזין לעובדים המסורים והוותיקים, להצעותיהם ולביקורתם. הוא יוכל גם לחשוב על הקמת מערכות שישראל התחייבה להקימן, אך לא עשתה זאת מעולם, כמו יצירת תפקיד של נציב עליון לזכויות אדם שקיים במדינות נאורות אבל לא אצלנו. הוא יוכל לבדוק מחדש רעיונות שלא התממשו כמו "ברית הזוגיות", האמורה לאפשר חלופה לנישואים אזרחיים כל עוד אלה אינם אפשריים בגלל התנגדות המפלגות הדתיות. כדאי לו לדפדף בתיק האמנות הבינלאומיות שישראל הצטרפה לחלקן אך לא אשררה מעולם את הצטרפותה אליהן, ולכן אינה מחויבת אליהן. כך, למשל, אמנת הנשק הכימי, אמנת אוטווה לאיסור השימוש, האגירה, הייצור וההעברה של מוקשים נגד אדם, והאמנה שהקימה את בית המשפט הפלילי הבינלאומי ואשר ישראל, מראשית ימיה, הייתה מן הדוחפים העיקריים לעיצובה.

אני מניח שכבר נקבעה לשר המשפטים החדש פגישה עם נשיאת בית המשפט העליון, אבל אל יסתפק בכך. כדאי לו מאוד לבקש פגישה עם כל שופטי בג"ץ ולהקדיש לכך שעות אחדות. הם ישמחו לפגישה כזו, ועבורו תהיה זו חוויה מיוחדת והזדמנות להציג את תפישתו המסודרת באשר ליחסים בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, להסביר את תמיכתו בפסקת ההתגברות (כלומר במתן אפשרות לכנסת לבטל, ברוב קולות, החלטה של בית המשפט העליון הפוסלת את חוקיה או את החלטות ממשלה) ואת מערכת היחסים החדשה שהוא היה רוצה לראות בין הרשויות בישראל.

הוא יבין כי השופטים אינם עשויים מעור אחד, והם יחשפו בפניו את חילוקי הדעות הקיימים ביניהם. דווקא חילוקי דעות אלו יוכלו להעניק לו הבנה עמוקה בכך שמדובר בקבוצת אנשים המתייחסות בחרדת קודש להחלטות שהם מקבלים, המבינים היטב שאינם נקיים מטעויות, והמודעים לכך שתפקידם אינו "פקידותי" ומתמקד בפרשנות החוק בלבד, אלא מיועד להעניק צדק למי שחשים כי נעשה להם אי צדק.

אם יצליח לייצר דו שיח בינו לבין השופטים בערכאות השונות, יוכל גם להציע שינויים לטובתה של המערכת אשר כרגע אין הוא מעלה על דעתו, משום שנוח לו בהפרחת סיסמאות הנשמעות יפה בבית שברחוב בלפור בירושלים בו מתגוררת משפחת נתניהו.

אם ימלא אחר ציפיות ראש הממשלה וימשיך לפגוע בשומרי הסף, הפעם בתפקידו כשר המשפטים, יזלזל בבית המשפט, ייחס לתביעה הכללית אג'נדה פוליטית או אישית לפגוע בראש הממשלה ויגבה החלטה של נתניהו להמשיך ולכהן כראש ממשלה גם במהלך משפטו (אם זה אכן יתקיים לאחר שימוע), הוא יהיה אסקופה נדרסת, והעובדה שכיהן כשר משפטים תהפוך לעוד שורה בקורות חייו. אם יצליח לעצב לעצמו תפישה משלו לאחר שיכיר את המערכת (תפישה שאינה חייבת להיות לעומתית למי שמינה אותו), הוא יהיה שר המשפטים.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept