ישראל פולס

השיא של ביבי, ההישגים של בי.ג'י.

p
המחבר
בקצרה
בן גוריון היה האיש שהקים את המדינה כמעט לבדו תוך הפגנה נדירה של מנהיגות, אחריות, אומץ לב ונחישות. באשר לנתניהו, אין אירוע מכונן כלשהו שרשום על שמו. הוא לא יצא למלחמות, לא הביא שלום, לא פרץ גבולות ולא קיבל החלטות היסטוריות.

בשנת 1988 סיים בנימין נתניהו את תפקידו כשגריר ישראל באו"ם ושב ארצה. הוא היה כמעט אלמוני. הוא כינס מסיבת עיתונאים והודיע שהחליט להצטרף לליכוד ולהיכנס לפוליטיקה. נתניהו היה אז טירון פוליטי חסר כל ניסיון. "נסיכי הליכוד", אותה שכבת מנהיגים צעירים שסומנה להנהגת העתיד בליכוד ביום שאחרי מנחם בגין ויצחק שמיר, קיבלו אותו בגיחוך מתמשך. אהוד אולמרט, דן מרידור, רוני מילוא וחבריהם לא באמת ספרו את העוף המוזר עם האנגלית המשובחת מדי שבא מאמריקה ומתנהג כאילו גילה אותה. הם לא ידעו עדיין שמולם מתייצבת המכונה הפוליטית המשוכללת והקטלנית ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית המודרנית.

היחיד שזיהה את האיום היה חבר כנסת זוטר יחסית אבל בית"רי ותיק ומנוסה בשם ראובן (רובי) ריבלין. הוא הזהיר את הנסיכים במילים בוטות: אל תזלזלו בביבי, אמר להם ריבלין, הוא כאן כדי להישאר, הוא בא כדי למחוק אתכם והוא ימחק אתכם עוד לפני שתבינו מה קורה. הנסיכים נדו לעברו של ריבלין ברחמים. היום, הוא זה שנד לעברם ברחמים. נתניהו הצליח לחסל, להבריח ולהתיש את כולם. ריבלין עדיין כאן.

אם היו אומרים אז למי מהם שכעבור 31 שנה ירסק נתניהו את השיא של מייסד המדינה היהודית דוד בן גוריון ויהפוך לראש הממשלה בעל הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה, התגובה הייתה דומה: בוז מהול ברחמים. אבל השבוע זה קרה [יולי 2019]. בנימין נתניהו מכהן, במצטבר, יותר זמן מדוד בן גוריון.

כל ניסיון להשוות ביניהם יוביל לאותה מסקנה: אין הפכים בוטים יותר מביבי ובי.ג'י, מדובר בנגטיב ופוזיטיב, שמן ומים, שחור ולבן. אישיות שונה, תפיסת עולם מנוגדת, מחנה פוליטי אחר והתנהלות הפוכה.

בן גוריון היה האיש שהקים את המדינה כמעט לבדו, כנגד כל הסיכויים, תוך הפגנה נדירה של מנהיגות, אחריות, אומץ לב ונחישות על-אנושית. מעשיו של בן גוריון היו היסטוריים ברמה תנ"כית וסיימו  אלפיים שנות גלות יהודית דרך נחישותם וייאושם של 600 אלף יהודים שחזרו למולדתם. באשר לנתניהו, קשה לנבא כעת מה יהיה גזר דינה של ההיסטוריה לגביו. אין אירוע מכונן כלשהו שרשום על שמו. הוא לא יצא למלחמות, לא הביא שלום, לא פרץ גבולות ולא קיבל החלטות היסטוריות. הוא כן ביצר את ביטחונה של ישראל, הגן בגופו על הסטטוס קוו, חתם על הסכמים למימוש אוסלו והמית אותם כמעט במקביל, הוריד מסדר היום את המו"מ המדיני והתנקש בפתרון שתי המדינות. הוא סימן את הסכנה האיראנית (אם כי לא היה הראשון או היחיד שעשה את זה) והזעיק את כל העולם ואחותו נגדה.

דווקא בנושא הקריטי הזה, פסק דינה של ההיסטוריה עוד רחוק. מרוב הצלחות, עלול נתניהו למצוא את עצמו בסופו של דבר כמי שקידם את הגרעין האיראני במקום לבלום אותו. יחד עם זאת, לפחות ברגע זה, הוא הצליח לגייס את דונלד טראמפ באופן מלא לטובת העניין. טראמפ הביא איתו את עוצמתה הייחודית של אמריקה. הבעיה היחידה היא שהאייתוללות אינם משתפים פעולה בינתיים ואיראן מתקרבת לגרעין. נתניהו יכול לגמור את הסיפור הזה עם צל"ש או טר"ש. הוא יכול היה להפעיל את עוצמתה הצבאית של ישראל נגד הגרעין האיראני, כמו שעשו לפניו מנחם בגין (הפצצת הכור העירקי ב-1981) או אהוד אולמרט (השמדת הכור הסורי ב-2007), אבל בין השנים 2010 ל-2012 הוא היסס, נחנק ו-ויתר. האם הוא צדק? נדע בעוד כמה שנים.

נתניהו הוא פסימיסט. האידיאולוגיה הימנית שלו אינה נובעת מתוך אהבה יוקדת לרגבי אדמת יהודה ושומרון, אלא מתוך ראיה המכונה ע"י היסטוריונים כ"היסטוריה יהודית אינסופית של קטסטרופות". הוא ינק אותה מאביו, שלמד אותה מאביו. הוא חושד בכולם, תמיד. הוא יזהה ראשון את הסכנות אבל ידלג על ההזדמנויות. הנגטיב המושלם שלו היה שמעון פרס, אבל דוד בן גוריון נכלל אף הוא ברשימת האופטימיסטים חסרי התקנה, רובם בני תנועת העבודה ההיסטורית, שלא היססו לקבל החלטות קשות, לוותר, להילחם, להציב עובדות בשטח וגם להמר.

אם זה היה תלוי במשפחת נתניהו, מדינת ישראל לא הייתה קמה. זו עובדה. כשבן גוריון התלבט אם להגיד "כן" להחלטת החלוקה של האו"ם, שהייתה אמורה להעניק לישראל העתידית שטח קטן בהרבה ממה שקיבלה בסופו של דבר, היה זה הפרופ' בן-ציון נתניהו שארגן קבוצה גדולה של רוויזיוניסטים שפרסמו מודעת ענק בניו-יורק טיימס [ספטמבר 1947] וקראו לבן גוריון להגיד "לא". הם רצו הכל או לא כלום. יש כאלה שזה מזכיר להם את ההתנהגות של הפלסטינים בדורנו.

בן גוריון, למרבה המזל, לא שעה להפצרות הללו מימין. הוא הבין שזו הזדמנות בלתי חוזרת. הוא זיהה את גודל השעה. הוא החליט לקחת את ההימור. היו לו 600 אלף יהודים, מעט מאוד נשק והרבה מאוד צרות. הוא ידע שלמחרת הכרזתו על הקמת המדינה יפלשו לתוכה חמישה צבאות ערביים סדירים, יחד עם כנופיות הפלסטינים המקומיות. הוא ידע שזה מאבק כנגד כל הסיכויים, אבל הבין שהסיכויים האלה לא יחזרו בעתיד. הוא קיבל החלטה.

אחר כך הוא החליט לקבל את הפיצויים מגרמניה [1952]. גם הפעם, הרוויזיוניסטים התנגדו בתוקף. הכבוד הלאומי, אתם יודעים. לקבל פיצויים פירושו לסלוח. אבל בן גוריון התעלם מהם גם הפעם. הוא ידע שהכסף הגרמני יסייע לו להקים את המדינה ולבצר אותה. זה היה חשוב יותר מכל משימה אחרת והיה בזה צדק פואטי: השמדתם אותנו, עכשיו תבנו אותנו. ואחר כך הוא הקים את הכור הגרעיני בדימונה ויצא למבצע קדש במהלכו כבשה ישראל את סיני, רק כדי לפנות אותו בבושת פנים מיד אחר כך.

דוד בן גוריון הוא הג'ורג' וושינגטון הישראלי. מי הוא בנימין נתניהו? מתנגדיו יגידו שהוא הדונלד טראמפ שלנו. הם כנראה מגזימים. ארגז הכלים שבו מצויד נתניהו משוכלל ומבריק בהרבה מכל קודמיו. הוא חכם, משכיל מאוד, חריף שכל ומהיר תפיסה. הוא מגה פוליטיקאי וכריזמטור עילאי. הוא פרנואיד, אבל חלק מאלה שהוא חושד בהם אכן רודפים אחריו. בימיו, ביצרה ישראל את כלכלתה, שמרה על ביטחונה וקידמה את מעמדה המדיני בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט. את ההזדמנויות שהחמיץ נפרט בהזדמנות אחרת. את הנזק שגרם למרקם הפנימי, החברתי והלאומי, נשאיר בצד. נתעלם גם מגילויי השחיתות, כתבי האישום והנהנתנות.

בשורה התחתונה, נתניהו הצליח להפוך את עצמו להתגלמות המודרנית של משיח בן דוד, ל"מר ביטחון" האולטימטיבי ולאחד המנהיגים הפופולריים (אך גם השנואים) ביותר בהיסטוריה של ישראל. אם תשאלו אותו, ישראל בלעדיו אבודה. הוא מאמין בזה בכל מאודו. על פי תורתו, לא תהיה לה תקומה כשיפנה את מקומו. כל מה שנותר לנו זה להמתין ולבדוק אם הוא צודק.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: germany, nuclear program, reuven rivlin, leadership, david ben-gurion, donald trump, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept