ישראל פולס

מה יעשה טראמפ אם ישראל תתקוף באיראן?

p
המחבר
בקצרה
איראן מפרקת את הסכם הגרעין בשלבים ומתקרבת ל"עמדת זינוק" לפצצת גרעין. איך ינהג טראמפ ברגע האמת? מה יקרה אם ישראל תהיה זו שתנחית את המכה הצבאית על מדינת האייתוללות? ואיך כל זה מתקשר לבחירות בארה"ב?

שאלת השאלות היא האם תחזור ההיסטוריה על עצמה ושנת 2019 תשחזר את קיץ 2012, בו התקיים מאבק איתנים בצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל סביב השאלה "לתקוף או לא לתקוף" את פרויקט הגרעין האיראני. "האופציה הצבאית הישראלית חיה, קיימת, בועטת ואפילו שדרגה את עצמה בשנים שחלפו מאז", אמר לאל-מוניטור גורם מדיני ישראלי בכיר ביותר, "השאלה היא מה נעשה איתה אם וכאשר נגיע לשעת השי"ן. אלה לא אותם תנאים שהיו כאן בקיץ ההוא ב-2012, ערב הבחירות לנשיאות בארה"ב, כשלנשיא המתמודד על בחירה מחדש קראו ברק חוסיין אובמה. הפעם, שמו של הנשיא הוא דונלד טראמפ. זה אומר שכללי המשחק השתנו. הלוואי שהיינו יודעים מהם בדיוק הכללים החדשים".

כזכור, חתר ראש הממשלה בנימין נתניהו להנחית מכה צבאית על פרויקט הגרעין האיראני לקראת כניסתה של המדינה למה שכינה אז שר הביטחון אהוד ברק "מרחב החסינות". המועד האחרון שנבחר היה קיץ 2012, ערב מאמץ ההיבחרות מחדש של הנשיא אובמה. מכיוון שבצמרת מערכת הביטחון המשיכו כל הקודקודים לטעון כי אין לישראל סיכוי להשיג הישגים משמעותיים ללא השתתפות או הצטרפות אמריקאית למתקפה הצבאית, נסב הדיון באותם ימים בסיכוי "לגרור" את האמריקאים לתקיפה, אפילו בשלב מתקדם שלה. ברק, שחזר מסבב פגישות בוושינגטון, העריך כי אם ישראל אכן תתקוף, האיראנים יגיבו ותתפתח "מערכה מתגלגלת", כשהאמריקאים לא יוכלו לשבת מהצד ויצטרפו למלחמה, לפחות בהיבט האווירי. לעומתו, ראש המוסד מאיר דגן, שחזר אף הוא מסבב דיונים בוושינגטון, טען שברק מטעה את הקבינט ואף הציג ראיות לכך בדמות תמליל שיחותיו של שר הביטחון עם הגורמים הרלוונטיים בארה"ב. כך או אחרת, ברק התהפך, שינה את עמדתו והפסיק לצדד באופציית התקיפה, מה שהשאיר את נתניהו לבד במערכה. ראש הממשלה השתפן וירד מהאופציה הצבאית. לעת עתה.

עכשיו, כל הטוב הזה חוזר אלינו בתצורה חדשה: איראן מפרקת את הסכם הגרעין בשלבים, בקצב אותו העריך מראש המודיעין הישראלי: תחילה העשרת אורניום לרמה של 3.67%, חציית קו מלאי 300 הק"ג ובשלב הבא, כנראה בעוד חודשיים, הגברת ההעשרה לרמת 20%, מה שמציב את מדינת האייתוללות ב"עמדת זינוק" לפצצת גרעין.

למרות שהמהלך היה צפוי, לאור היציאה האמריקאית מהסכם הגרעין [מאי 2018] וקריסתו דה-פקטו, מפלס הלחץ בצמרת הביטחונית הישראלית ממריא אל-על בשבועות האחרונים. שעת הש"ין מתקרבת במהירות ואף אחד לא ממש יודע לאן ימשיכו הצדדים מכאן. שאלת המפתח נותרה בלתי פתורה: איך ינהג טראמפ ברגע האמת, אם וכאשר יתברר שאיראן החלה ב"פריצה" לפצצה? האם יורה על תקיפה אווירית מאסיבית להשמדת תשתית הגרעין, או יאבד עניין, ייזום פסגה חסרת משמעות עם הנשיא רוח'אני וימשיך הלאה, להרפתקת האיומים הבאה, כשהמדינה השיעית הופכת למעצמה גרעינית?

טראמפ נקרע בשלב הזה בין יועציו הקרובים (ובעיקר ג'ון בולטון ומייק פומפאו) המפגינים עמדה ניצית ולא נרתעים ממעורבות צבאית, לפחות אווירית, מול טהרן, לבין מקורבים אחרים, חלקם פוליטיים וחלקם גורמי תקשורת, הטוענים כי הסתבכות בהרפתקה צבאית ערב הבחירות עלולה להקטין למינימום את סיכוייו של הנשיא לקדנציה שנייה.

השאלה המסקרנת היא מה יקרה אם ישראל היא שתנחית את אותה מתקפה נושנה ההיא על פרויקט הגרעין האיראני, במקרה של "פריצה" איראנית לפצצה? במצב כזה, טראמפ הוא לא מי שיזם או יצא למלחמה בהחלטה סוברנית שלו. במצב כזה בעלת בריתו העיקרית, ישראל, מוצאת עצמה בחזית אכזרית מול איראן, סוריה ומאגר הרקטות והטילים האינסופי של חיזבאללה. במצב כזה, סבורים כמה מגורמי הביטחון הבולטים בישראל, טובים הסיכויים שטראמפ לא יוכל להשקיף מנגד. על הפרק לא רק שלומה וביטחונה של ישראל, אלא גם מחויבותם של עשרות אלפי מצביעים אוונגלים לנהור שוב לקלפיות ולהצביע לטובת טראמפ.

ישראל הפכה את המאגר האוונגלי הזה לנכס אלקטורלי-מדיני-אסטרטגי עצום בשלוש השנים האחרונות, מול ממשל טראמפ. לנתניהו ושגרירו בוושינגטון, רון דרמר, השפעה עצומה על המטיפים האוונגלים. מערכת היחסים בין ישראל לבין הפלג הנוצרי-משיחי הזה בארה"ב הולכת ותופסת את מערכת היחסים שלה עם איפא"ק. על פי גורמים בראש הצמרת הישראלית היה זה הקלף האוונגלי שמנע מהנשיא טראמפ להציג עד כה את "דיל המאה", מחשש שהדבר יפגע בסיכויי ההיבחרות מחדש של נתניהו.

השטן מסתתר, כידוע, בפרטים הקטנים, ובמקרה שלפנינו הטיימינג יהיה מכריע. אם האירוע יתרחש לאחר בחירתו מחדש של טראמפ, טובים הסיכויים שהנשיא שכבר לא יכול להפסיד שום דבר יחוש לעזרת ישראל ללא שיהוי. השאלה היא מה יקרה אם התקיפה הישראלית תונחת לפני נובמבר 2020. לאף אחד אין תשובה מסודרת בעניין הזה. כנראה גם לא לטראמפ עצמו.

דבר אחד בטוח: מערכת השיקולים והניתוחים הנעשית בישראל סביב הסוגייה שונה בתכלית השינוי ממה שאירע בקיץ 2012. בניגוד למקרה אובמה, הפעם שום דבר לא ידוע מראש, כלום לא צפוי והכל, כולל הכל, פתוח. כך או אחרת, כל מי שחשב שסוגיית תקיפה ישראלית באיראן נפחה מזמן את נשמתה, מוזמן להתעדכן. היא חוזרת.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: Iran-US tensions

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept