ישראל פולס

האם כחול לבן תציג עמדה נחרצת נגד האפרטהייד בשטחים?

p
המחבר
בקצרה
מבחינת כחול לבן קל יותר למחות נגד שר ימני חשוך מאשר להפגין נגד גירוש פלסטינים מבתיהם, אבל בני גנץ וחבריו חייבים להציג בפני הציבור תשובה ברורה לרעיון החלת הריבונות הישראלית על השטחים תוך הדרתו של הרוב הפלסטיני.

אחרי שגרונם ניחר מזעקות חמס נגד שר החינוך רפי פרץ, שכפר בזכותם הבסיסית של בני אדם בכלל ויהודים בפרט לבחור בן או בת זוג בני אותו מין, נזכרו בשמאל שמנהיג אחת ממפלגות השלטון כפר גם בזכותם הבסיסית של בני אדם בכלל, ופלסטינים בפרט, לבחור את מנהיגיהם ולהיבחר למוסדות השולטים בהם.

באותו ראיון לערוץ 12 [13 ביולי] שבו עודד טיפולי המרה ללהט"בים, הביע מנהיג הימין הדתי את רצונו "להחיל את הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון". הרב פרץ אינו מתייפייף. הוא מודה בכך שהחלת הריבונות לא תעניק זכויות שוות לכל בני האדם החיים בשטח המכונה בפיו "יהודה ושומרון" ואשר בפיהם היה ונותר "הגדה המערבית". שר החינוך מבטיח ברוב נדיבותו כי "נדאג שיהיה להם טוב", אבל "הטוב" הזה לא יכלול "יכולת הכרעה פוליטית... בלי זכות הצבעה על הרמה הפוליטית". מצדו, תקראו לזה "אפרטהייד". מי כמוהו יודע שממזרח לקו הירוק מתקיימת כבר 52 שנה מציאות של אפרטהייד, ואין סימן לשינוי לטובה.

עם כל הדחייה שמעורר חזונו של שר החינוך, צריך לזכור שהרב פרץ מייצג מפלגה קטנה שנהנית באופן זמני מחוסר היציבות הפוליטית שייצרו הבחירות האחרונות באפריל. להצהרות שלו אין שמץ מההשלכות הבינלאומיות והאזוריות שיש לכל מילה שיוצאת מפיו של ראש הממשלה לגבי הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. הסערה הפוליטית-תקשורתית שעוררו דבריו של יו"ר איחוד מפלגות הימין מסתירה גילוי דעת חשוב שבעתיים ששיגר בנימין נתניהו שלושה ימים לפני כן [10 ביולי]; באירוע לציון 40 שנה למועצה האזורית שומרון הוא הכריז בפומבי על מותו של פתרון שתי המדינות.

"הנה התחייבות, תרשמו", אמר נתניהו לבאי הכנס שנערך בהתנחלות רבבה, "אני נותן אותה בשמי, אבל חשוב שלא מוגבלת בזמן – לא ניתן לעקור אף יישוב בארץ ישראל, לא של יהודים וגם לא של ערבים". המשמעות של הנצחת היישובים היהודים המפוזרים בכל רחבי הגדה המערבית היא ברורה לחלוטין: סיכול כל אפשרות לכינונה של מדינה פלסטינית ריבונית הנהנית מרצף טריטוריאלי ומשליטה במשאבי טבע. בנוסף, נתניהו הודיע כי "צה"ל וזרועות הביטחון ימשיכו לשלוט בכל השטח עד הירדן". כלומר אל תאמרו עוד מדינה מפורזת ושליטה בגבולות. מעתה אמרו "נוכחות ביטחונית ישראלית בכל שטחי הגדה".

זה המקום לצטט פסוקים נבחרים מנאום בר אילן שנתניהו נשא לפני עשר שנים [יוני 2009]. "בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים", אמר ראש הממשלה באותו נאום מפורסם, "בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו". לא זו בלבד, אלא שנתניהו התחייב ב-2009 במפורש כי עד לסיכום הסדר הקבע "אין לנו כוונה לבנות יישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישוביםקיימים.'' .ומה קרה מאז? 32 מאחזים חדשים עלו לקרקע ומספר המתנחלים תפח מ-296 אלף ל-413 אלף (נתוני צוות מעקב התנחלויות של "שלום עכשיו" נכון לסוף 2017, ללא מזרח ירושלים). ראוי שיבינו שריבוי טבעי לא רק מתרחש אצל ישראלים אלא גם אצל שכניהם.

הסימטריה שנתניהו עשה בין מדיניות הממשלה לגבי עקירת יישובים יהודים ופלסטינים היא לעג לרש. ממש אצילי מצדו. מי כמוהו יודע שבריוני המאחזים ששורפים את שדותיהם ועוקרים את מטעיהם של הפלסטינים עושים בשבילו את העבודה, בעוד חיילי צה"ל וכוחות המשטרה משקיפים מהצד. נתוני ההגירה השלילית ההפלסטינית כבר נידונו בכנסת לפני שנים. ביוני 2016 דווח לכנסת כי במהלך 15 השנים הקודמות נרשמו בגשר אלנבי למעלה מ-175 אלף פלסטינים אשר יצאו ולא שבו.

כלום ייתכן שנסתר מעיניו של ראש הממשלה שהמנהל האזרחי כמעט שאינו מאשר בנייה חדשה לפלסטינים החיים באזורC והורס בשיטתיות מבנים שהם מקימים ללא היתר? אם לא די בכך, הקואליציה שלו העבירה את "חוק ההסדרה", שמאפשר להפקיע אדמה פרטית של פלסטינית כדי לרשום אותה כחוק על שמם של מתנחלים יהודים שהתיישבו עליה. ומה באשר להכרזה על אלפי דונמים "שטחים צבאיים" לצורך אימונים צבאיים, כביכול, כדי להרחיק פלסטינים ממקורות פרנסתם?

מובן מאליו שעיתוי הצהרות הסיפוח של נתניהו קשור לבחירות הקרובות. הכפפה החמה הזאת מונחת לפתחה של כחול לבן, הטוענת הראשית לכתר.

בני גנץ וחבריו חייבים להציג בפני הציבור הישראלי תשובה ברורה לרעיון החלת הריבונות הישראלית על השטחים תוך הדרתו של הרוב הפלסטיני. עליהם להתגבר על מחסום הפחד בפני הביטוי "אפרטהייד". אין דוגמא טובה יותר לשליטה של בני עם אחד על עם אחר, בעיקר כאשר העם השולט נהפך למיעוט. כבר במארס 2018 דווח לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי בין הים לירדן חיים 6.5 מיליון ערבים לעומת 6.44 מיליון יהודים.

נכון, קל יותר מבחינת כחול לבן למחות נגד רב ימני חשוך מאשר להפגין נגד גירוש בני אדם מבתיהם במזרח ירושלים. גם נעים יותר לקרוא למאבק נגד ראש ממשלה המואשם בשחיתות. אך הבוחרים הישראלים צריכים לדעת שב-17 בספטמבר הם יחליטו אם להשאיר לילדיהם מדינה יהודית, דמוקרטית ושוחרת שלום, או מדינת אפרטהייד שחיה על חרבה.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept