ישראל פולס

יש פרטנר לשלום במוקטעה, אבל כוחו תש

p
המחבר
בקצרה
מאז שאהוד ברק טבע את אמירתו שאין פרטנר בצד הפלסטיני חלפו כמעט שני עשורים שבהם הוצבו יותר מדי מכשולים לתהליך השלום. לכן פגישתם של שני חברי רשימתו, נועה רוטמן ועיסאווי פריג', עם אבו מאזן היא אמנם מבורכת, אבל חסרת תוחלת.

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן נפגש ביום שני השבוע [12 באוגוסט] ברמאללה עם חברי המחנה הדמוקרטי ח"כ עיסאווי פריג' ונועה רוטמן, נכדתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. השניים, שדחפו ופעלו באופן אישי להקמת המחנה הדמוקרטי שאיחד את מרצ עם מפלגתו של אהוד ברק, יזמו את הפגישה במטרה לקבע ברשימתם יתדות אידאולוגיים, כאלה שאף מפלגה בישראל אינה רוצה לגעת בהם היום – הסכם שלום, משא ומתן מדיני, פגישה עם אבו מאזן.

ברשימות כמו כחול לבן והעבודה, השלום, התקווה לשלום והאופק המדיני נדחקו הצידה בבחירות באפריל, וכך גם עתה. ואלמלא פריג' ורוטמן, ספק אם התקווה לשלום, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ופתרון שתי המדינות היו עולים לסדר היום הציבורי. כל מה שהציבור הישראלי המותש שומע חדשות לבקרים הוא תוכניות לסיפוח.

"באנו למוקטעה כדי להזכיר לישראלים שיש תקווה ויש פרטנר", אומר לאל-מוניטור ח"כ פריג'. לדבריו, אבו מאזן אמר להם כי ניסה לקבוע פגישה עם בנימין נתניהו ארבע פעמים בשנתיים האחרונות, אך נתניהו התחמק ממנו כל פעם מחדש. אבו מאזן סיפר לרוטמן ולפריג' כי בדצמבר 2018 הוא היה אמור להיוועד עם נתניהו במוסקבה, אך נתניהו ביטל את הפגישה שעתיים לפני קיומה בטענה כי נתקע בבריסל.

לדברי פריג', לאבו מאזן היה מסר לנתניהו ולציבור הישראלי: "עזבו את תוכנית טראמפ, עזבו תוכניות של אחרים, בואו נדבר ישירות ונעשה שלום של מנהיגים אמיצים". משפט נוסף שאמר יו"ר הרשות הפלסטינית הפך מיד לכלי ניגוח בידיו של נתניהו. "אני מקווה שלאחר הבחירות בישראל הממשלה החדשה שתקום תסכים לדבר איתנו", אמר אבו מאזן לחברי המחנה הדמוקרטי. בתקשורת הישראלית פורסם כאילו אמר אבו מאזן שהוא מקווה שנתניהו יפסיד בבחירות, וזה הספיק לנתניהו. בחשבון הטוויטר שלו ציטט נתניהו את הכותרת השגויה והוסיף: "אם מישהו היה צריך עוד סיבה להצביע לליכוד...".

הדברים כאמור לא נאמרו, אבל לנתניהו זה לא היה משנה. בעשור האחרון הוא הצליח להפוך את אבו מאזן לא רק לנון-פרטנר, אלא לגורם עוין שיש לבודדו ולהוקיע אותו. נתניהו מעולם לא הזכיר בפומבי את שיתוף הפעולה הביטחוני המוצלח עם הרשות הפלסטינית, את העובדה שראשי מערכת הביטחון נפגשים עם אבו מאזן באופן סדיר, כשהוא עצמו עושה כל מאמץ לחמוק מפגישה עמו. כך הוא לא צריך להסביר לציבור הישראלי מדוע אין תהליך מדיני, מדוע פתרון שתי המדינות לשני עמים ירד מסדר היום הציבורי בישראל ומדוע סיפוח השטחים הפך לתוכנית המדינית המועדפת של ממשלת הימין בראשותו.

אבל נתניהו לא לבד. מי שהחל את קמפיין האין פרטנר בצד הפלסטיני הוא לא אחר מאשר אהוד ברק עצמו [2000], מספר 10 במחנה הדמוקרטי. האחריות להתרסקות השמאל הישראלי ולקיבעון בדעת הקהל הישראלית שאין עם מי לדבר היא על ברק. אותו ברק אשר בידיעתו ואולי אפילו בברכתו יצאו פריג' ורוטמן למוקטעה.

ברק, שהתנצל לאחרונה בפני אזרחי ישראל הערבים על אירועי אוקטובר 2000, נאלץ לתקן עוד מחדל בביוגרפיה שלו ואת זה יצאו לבצע רוטמן ופריג'. כפי שיזמו את בקשת הסליחה של ברק מערביי ישראל, בתקווה שהתנצלותו תביא למחנה הדמוקרטי מצביעים ערבים, כך הם יצאו לתקן את הנזק האדיר שגרם ברק לשמאל הישראלי, אשר לא מצליח להשתקם מאז.

"ברק ידע שאנחנו הולכים להיפגש עם אבו מאזן", אומר פריג' לאל-מוניטור. אכן, ברק אולי לא היה צריך לתת אור ירוק, אבל בחושיו החדים הוא בוודאי מבין שהשמאל הישראלי, שזה בעצם רוב רובו של קהל מצביעיו, לא סלח לו על אמירת 'אין פרטנר'.

אז בשנת 2000 ביקש ברק להציל את עורו ולמזער נזקים פוליטיים אחרי כישלון ועידת קמפ דיוויד, וכדי להסביר לציבור הישראלי את הסיבות לכישלונו המדיני קבע שאין פרטנר. כלומר אין סיכוי, חבל על המאמץ. אחר כך פרצה האינתיפאדה השנייה. הסכמי אוסלו, שאותם ביקש להחיות לאחר שהביס את נתניהו בבחירות 1999, קרסו. גם בתקופת היותו שר ביטחון בממשלת נתניהו [2013-2009] לא ראה ברק באבו מאזן פרטנר למשא ומתן ולא פגש אותו או דיבר בשבחו על שיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק בין הצדדים. והרי איך יכול להיות שהאין פרטנר לשלום הוא כן פרטנר לשיתוף פעולה עם מערכת הביטחון הישראלית?

פריג' עדיין מאמין שניתן להחיות את תהליך השלום. מבחינתו את דגל השלום עם הפלסטינים צריך להניף המחנה הדמוקרטי, כי לדבריו "אין אף מפלגה אחרת המוכנה לומר זאת באומץ, ואין דרך אחרת חוץ מפתרון שתי מדינות לשני עמים. רק כך ניתן יהיה להכשיל את הסיפוח שמתכנן הימין עם נתניהו לאחר הבחירות".

מאז שברק טבע את אמירתו שאין פרטנר חלפו כמעט שני עשורים. הפלסטינים התפצלו לשתי קבוצות – חמאס בעזה עלה והתחזק, אבו מאזן נחלש. נתניהו ממשיך לעשות לו דמוניזציה השכם והערב, כשהנשיא טראמפ חובט בפלסטינים ללא רחם על בסיס קבוע. לכן לא די בפגישה עם אבו מאזן כדי להחיות את תהליך השלום. יותר מדי מכשולים לכך הוצבו ב-20 השנים האחרונות, והמחנה הדמוקרטי אינו יכול להסירם במערכת בחירות אחת, אפילו אם ברק היה מתנצל על אמירתו הפזיזה בקיץ שנת 2000. האין פרטנר הפך לעובדה כי ישראל הפכה את אבו מאזן למוקצה.

בעבר ברק נהג לתאר את תהליך השלום עם הפלסטינים כרכבת נוסעים מהירה שיצאה מהתחנה אך מעולם לא הגיעה ליעדה. הוא עצמו היה אחד הנווטים שכיוון אותה למקום לא ידוע. מאז אבדו עקבותיה, ורק אבו מאזן נותר לבדו על אותו קרון, אבל כוחו תש. הנוסעים ירדו בכל התחנות האפשריות בדרך. לכן פגישת רוטמן ופריג' עם אבו מאזן היא אמנם מבורכת, אבל חסרת תוחלת. היא בסך הכל פגישה לצורכי בחירות.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept