ישראל פולס

כחומר ביד היוצר: בנט שוב שבוי בידיים של נתניהו

p
המחבר
בקצרה
נפתלי בנט שאף להרכיב רשימה שתקרוץ למצביעים מהימין הרך, דתיים וחילוניים, אבל עם פרץ וסמוטריץ' ברשימה אחת זה ההפך הגמור ממה שתכנן. הוא גם יתקשה למנוע מנתניהו לשתות ממנו מנדטים שיגדילו את כוחו של הליכוד.

ביום רביעי שעבר בלילה [15 בינואר], דקות לפני שתם המועד האחרון להגשת רשימת מועמדים לכנסת ה-23, הצליח בנימין נתניהו לכפות על שלוש מפלגות הימין הבית היהודי, הימין החדש והאיחוד הלאומי לייצר עבורו רשימת תמיכה שתלך איתו באש ובמים. זאת למרות שאף אחת מהן לא רצתה ב"חתונה" המאולצת הזו – הרי הן רצו יחד גם בבחירות ספטמבר 2019 (רשימת ימינה) ופירקו את השותפות עם היוודא תוצאות הבחירות.

על אף היותו פוליטיקאי חסר ניסיון, יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ הבין היטב מה המשמעות של הפרת הסכם כתוב וחתום עם עוצמה יהודית. ואילו יו"ר הימין החדש נפתלי בנט, שרצה לבדל את עצמו מהימין הקשה, נכנע כמו תמיד ללחצי נתניהו. בנט שאף להרכיב עם שותפתו החילונית איילת שקד רשימה שתקרוץ למצביעים מהימין, דתיים וחילוניים, שאינה קשורה בעבותות לציונות הדתית ואינה כפופה לפסיקות רבנים. עם פרץ וסמוטריץ' ברשימה אחת זה ההפך הגמור ממה שתכנן.

אמנם כל השותפים הבכירים ברשימת ימינה הם תומכים נלהבים בסיפוח השטחים. כולם רואים במלחמה בבית המשפט העליון מלחמת קודש שתאפשר לקדם את האידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. אבל סמוטריץ' ופרץ על דעותיהם החשוכות לא יוכלו לסייע לבנט לגייס תומכים חדשים. לא רק שבנט לא יוכל "לשתות" לנתניהו מנדטים מהימין הרך, הוא אף יתקשה לעצור את הצמא של נתניהו לשתות ממנו, מרשימת ימינה, מנדטים שיגדילו את כוחו של הליכוד.

לנתניהו יש עבר מוכח בשתיית מנדטים מהמפלגות שמימין לליכוד. מדהים שבנט, על אף ניסיונו הפוליטי והמכות שחטף עד עתה, לא למד לקח. בבחירות 2015, למשל, ביקש נתניהו ברגע האחרון להגיע לעצרת הימין בכיכר רבין שנועדה לחזק את הבית היהודי. העצרת הפכה להפגנת תמיכה בנתניהו, ששלהב את ההמונים, נשבע אמונים לארץ ישראל השלמה ולחיזוק ההתנחלויות ושתה לימין המתנחלי לפחות ארבעה מנדטים – סקר שנערך כשבוע לפני הבחירות ניבא לבית היהודי 13 מנדטים, אך הוא סיים עם שמונה בלבד.

מאז נערכו עוד שתי מערכות בחירות (אפריל וספטמבר 2019) ואנו בעיצומה של השלישית, ובכל פעם נתניהו שב ועושה במפלגות הימין כמעט כרצונו. פעם אחת הוא מאלץ את הבית היהודי לחבור לתלמידי הרב כהנא, ופעם אחרת כשזה לא מתאים לו הוא דוחק ברב פרץ להפר את ההסכם שחתם עם איתמר בן גביר ולחבור לבנט. והם – כחומר ביד היוצר.

לישיבת החירום שכינס נתניהו בלשכתו בשעות האחרונות להגשת הרשימות, זימן נתניהו לא רק את ה"מחותנים" אלא גם את שני הרבנים חיים דרוקמן ואיתן אייזמן ואת מנכ"ל הבית היהודי ניר אורבך. המטרה הייתה לשדר מצב חירום ולאלץ את פרץ להפר את ההסכם שלו עם עוצמה יהודית, לאחר שבנט סירב בכל תוקף לרוץ עמה באותה רשימה. בפוסט שפרסם מוקדם יותר באותו יום הסביר בנט: "כיושב ראש מפלגת הימין החדש וכשר החינוך לשעבר, לא אכלול ברשימה שלי מי שמחזיק בסלון ביתו תמונה של אדם שרצח 29 אנשים חפים מפשע".

בנט התכוון לתמונתו של הרוצח ברוך גולדשטיין התלויה בביתו של בן גביר, ונדמה כי הוא רצה בכל מאודו להוכיח למצביעי הימין שהוא אלטרנטיבה שפויה. גם כשנתניהו העביר לו רמזים עבים, שאם ימנע את חיבור הימין לרשימה אחת הוא יפוטר ממשרד הביטחון, בנט סירב להתאחד עם עוצמה יהודית. כשנתניהו הבין שאת בנט אי אפשר להזיז, הוא מיהר לסמן את הרב פרץ, הטירון הפוליטי, כמטרה שאפשר לכופף. פרץ אכן נכנע, וכך כנראה קירב את קיצה של הקריירה הפוליטית הקצרה שלו. הוא נותר בלי תומכים ובלי בסיס תמיכה, ברשימה שבנט וסמוטריץ' נטועים בה חזק ממנו.

"החלטתי לרוץ ברשימה אחת משותפת", כתב פרץ בפוסט שפרסם, "שתציל את מדינת ישראל כולה מממשלת שמאל, שתחריב כל סממן זהות יהודית של עם ישראל ושתנהל משא ומתן עם תומכי טרור". פרץ הצטער והתנצל בפני "ידידי איתמר בן גביר", אך בנט חגג וראה באיחוד "הישג גדול". הוא לא הבין שנתניהו חרץ את גורלו [של בנט], בכך שכבל אותו ואת רשימתו לאינטרסים שלו [של נתניהו]. 

בנט קיבל בנובמבר האחרון [2019] את תפקיד שר הביטחון לו ייחל, אחרי שאותת לנתניהו כי הוא עשוי לחבור לבני גנץ. ייתכן שהיה זה איום סרק שלא התכוון לממש, אבל נתניהו לקח את האיום ברצינות רבה. התיק לא מובטח לו אחרי הבחירות ב-2 במארס, ולכן בנט תכנן שהימין החדש בראשותו ימשוך מצביעי ימין רך שיהפכו אותו למעין לשון מאזניים ולמחוזר ע"י הליכוד וע"י כחול לבן. אבל חבירתו לפרץ וסמוטריץ' קברה את הרעיון של מפלגה חילונית-דתית ימנית ציונית. בעצם, נתניהו הצליח לסכל כל רעיון של חבירת בנט לגנץ בעתיד, כשהפך את "ימינה " למפלגה דתית לאומית אשר לא תוכל בשום מצב לחבור ללכחול לבן. מהבחינה הזאת, נתניהו ניצח, ובנט שוב שבוי בידיים שלו.

ביום שני השבוע [20 בינואר] מינה נתניהו שרים למשרדים שבהם החזיק עד כה. כתב האישום נגדו אינו מאפשר לו להחזיק בהם עוד, וכצפוי הוא מינה את אלה שנאמנים ומסייעים לו בלי קשר למקומם ברשימת הליכוד. תיק החקלאות נמסר לצחי הנגבי (מקום 15), תיק העבודה והרווחה לאופיר אקוניס (מקום 16), וציפי חוטובלי (מקום 18) מונתה לשרת התפוצות. לפניהם קודמו לשרים אמיר אוחנה (מקום 21, המשפטים) ודוד אמסלם (מקום 19, התקשורת). הנה אם כן, הליכוד כבר מזמן אינו תנועה של רעיון אלא תנועה שמשרתת איש אחד.

עכשיו הוקמה רשימה נוספת, שנועדה גם היא לשרת את נתניהו ולתמוך בו. לרשימה קוראים ימינה ובראשה עומד נפתלי בנט. נתניהו מעליב אותו, מאיים עליו ואפילו פוגע ברעייתו, ובנט פשוט אומר "אמן".  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept