ישראל פולס

עסקת המאה לא תציל את נתניהו

p
המחבר
בקצרה
אם טראמפ יגיש במהלך מערכת הבחירות את התכנית המדינית שלו, היא כנראה תכלול ויתור טריטוריאלי כלשהו. מצב כזה יציג את נתניהו כחסיד שוטה שנבגד על ידי רבו, מה שיגדיל את כוח הימין הקיצוני על חשבון הליכוד ויעמיד את נתניהו בפני עימות עם הנשיא האמריקאי.

אחרי שרבים וטובים הגיעו כבר מזמן למסקנה ש"עסקת המאה" של טראמפ שבקה חיים לכל חי, היא זכתה לעדנה בימים האחרונים [13 בינואר] כאשר בקעו קולות מוושינגטון שרמזו על אפשרות הצגתה ערב הבחירות לכנסת ה-23. שתיקת בנימין נתניהו אל מול טרונייתו של בני גנץ על כך שפרסום כזה, במועד כזה, יהיה משום התערבות בענייניה הפנימיים של ישראל, גרם למחשבה שמדובר, כנראה, בתיאום בין נתניהו לטראמפ. אולי מתן אור ירוק אמריקאי לסיפוח בקעת הירדן, אולי מתן או ירוק לסיפוח כל שטחי ההתנחלויות, ומכל מקום משהו שעשוי להוכיח כי רק תחת נתניהו ניתן לקבל תופינים שכאלה מהממשל האמריקאי.

כיוון שרמזים מהממשל על אודות "פרסום קרוב" של התכנית הפכו, כמעט, לדבר שבשגרה, סביר להניח כי גם הפעם, בעיקר משום שנותרו רק שבועות מעטים לבחירות, ידחה הממשל את חשיפת תכניתו (בהנחה שאכן ישנה תכנית כזו). אבל גם אם יחליט הנשיא האמריקאי להפתיע, ספק אם תהא זו תרופת הפלא שתעניק לנתניהו את הרוב שלא זכה לו בשני סיבובי הבחירות הקודמים ב-2019.

לכאורה התוואי ברור: טראמפ מציע תכנית שאין בה מדינה פלסטינית, אין בה חלוקה של ירושלים המזרחית, אין בה פינוי התנחלויות, לא קליטה של פליט פלסטיני אחד ולא חזרה לגבולות 1967; אבו מאזן מתרתח, דוחה אותה על הסף בשאט נפש, ואילו נתניהו מעיין בה בכובד ראש ואומר כי היא בסיס ראוי למשא ומתן אמיתי; טראמפ מודה לו על פשרנותו, ונוכח הנחישות הפלסטינית שלא להחמיץ שום הזדמנות להחמיץ הזדמנויות, הוא מתיר לנתניהו לספח כל מה שירצה. הציבור יתרשם ממעשי הקסמים של נתניהו וינהר לקלפיות כדי לתת לו עוד ארבע שנים, למרות כתב האישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים שכבר נחת על שולחנו של יושב ראש הכנסת.

אם, אכן, מה שיעשה טראמפ הוא "גזור והדבק" של מצע הליכוד (שגם הוא לא פורסם עדיין), יוכל נתניהו ליהנות מתמיכת ה"בייס" שלו על חשבון מפלגות הימין אחרי שעלה בידו לאחדן (מלבד עוצמה יהודית). אבל קשה להניח שזה מה שיעשה מנהיג העולם החופשי. סביר הרבה יותר שאם יעשה את הצעד הבלתי סביר, ויגיש, ממש ברגע האחרון של מערכת הבחירות, את תכניתו, היא תכלול ויתור טריטוריאלי כלשהו. במקרה כזה, מפלגות הימין הקיצוני ינזפו בטראמפ ויבהירו כי הוא איחז את עיני נתניהו, הציג מצג שווא של ידיד ישראל, ועכשיו הוא דורש מישראל לחלק את הארץ. עימות כזה, שיציג את נתניהו כחסיד שוטה שנבגד על ידי רבו, יוכל להגדיל את כוח הימין הקיצוני על חשבון הליכוד, ולהגדיל עוד יותר את הפער שבין כחול לבן המובילה בסקרים לבינו. במצב כזה יתקשה נתניהו להסכים, פומבית, ל"עסקת המאה", וזה עלול להעמיד אותו במקום שאליו היה רוצה להגיע פחות מכל: עימות עם טראמפ.

עמדתו של גנץ לגבי אפשרות הגשתה של התכנית עכשיו היא מוצדקת, אבל ממש לא בטוח שהיא חכמה. הוא יכול בהחלט להבהיר כי איננו חושש משום תכנית שלום, ובוודאי לא מתכנית אמריקאית. אם הוא יגיע למסקנה כי היא עולה בקנה אחד עם האינטרס הלאומי הישראלי, כפי שהוא רואה אותו, הוא יברך עליה ויוכל לראות בה מצע סביר למו"מ עם ההנהגה הפלסטינית; אם יסתבר לו כי יש בתכנית מלכודות לישראל, יתנגד לה בין אם נתניהו יברך עליה ובין אם לאו. תיאורטית, ואולי לא רק תיאורטית, עשוי להיווצר מצב שבו נתניהו ימצא את עצמו נאלץ להסתייג מהתכנית, ואילו גנץ יוכל לברך עליה, כך שטראמפ ימצא את עצמו מברך את יריבו של נתניהו, למרות שבא להכשילו.

אבל המשחק איננו רק משחק פוליטי בין כחול לבן לליכוד, כפי שמשחק אותו הנשיא האמריקאי, המקים את השגרירות האמריקאית בירושלים ומתעקש לטעון כי ההתנחלויות אינן בלתי חוקיות ואין הן מכשול לשלום. אי שם ברמאללה קיים גם צד פלסטיני, אשר איתו ולא עם אמריקה צריכה ישראל לעשות שלום. תכנית שתתברר רק ככלי הנמסר לנתניהו כדי להוכיח שאין לישראל פרטנר היא בעייתית מאוד, ולכן גם אם גנץ יאמר שהוא מקבל אותה, בלי קשר לעמדת נתניהו, ואם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס יאמר שזו תכנית שאינה יכולה להוות בסיס לכלום, ימצא את עצמו מנהיג כחול לבן בסוג של מלכודת. הרי גם הוא יחוש צורך להחרות-להחזיק אחר נתניהו ולומר שהצד הפלסטיני איננו פרטנר. את זאת אין הוא יכול להרשות לעצמו, בעיקר אם גם הוא יחוש כי אין בתכנית שום עוגן אמיתי שהפלסטינים יכולים להיאחז בו.

הצגת תכנית מדינית אמריקאית שבועות מעטים לפני הבחירות בישראל היא דבר שלא ייעשה, ורצוי שהממשל יבין זאת ויחזור בו מכוונתו, אם כוונה שכזו אכן קיימת. אם בכל זאת תוצג התכנית, מוטב לגנץ לומר כי הוא מברך על עצם היוזמה האמריקאית, אך יהיה מוכן לדון בה ברצינות רק לאחר שייבחר לראשות הממשלה, וכי אחד המרכיבים במערכת שיקוליו יהיה הצורך לייצר בסיס משותף לשיחות עם הצד הפלסטיני. כיוון שהסיכויים לכך שפרסום התכנית יחזיר את נתניהו למעמד "קינג ביבי" הוא קטן מאוד, מוטב לגנץ שלא לצאת לקרב חוצות נגד פרסומה.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept